ראש השב"כ המודח, רונן בר, עלה (9.12.25) לבמה בכנס שבוע הסייבר באוניברסיטת תל אביב והציג את מה שהוא מכנה "חזון מנהיגות": אחריות מלאה לכשלים, עמידה מאחורי הלוחמים, והכרח בתחקיר ממלכתי שיבטיח שלא יקום עוד שבעה באוקטובר. דבריו של בר נפתחו בקול צלול וברור: שמירת היתרון הטכנולוגי של ישראל אינה מותרות, אלא תנאי קיום. לדבריו "אנחנו מונעים מלחמות, מנהלים מלחמות ועושים שלום בזכות יתרון טכנולוגי שאסור לאבד". הוא בחר להופיע באירוע למרות הדחתו בעקבות כשליו, והפך את הבמה להזדמנות להציב מחדש את אתוס המנהיגות בעיניו. אופיר שושני: תפיסת פיקוד שהפכה לצוואה כדי להבין מהי מנהיגות, אמר בר, הוא בחר לפתוח דווקא בסיפורה של אופיר שושני ז"ל, מ"כית טירונים שנרצחה בחדרה בדור צעיר בקיבוץ כפר עזה בשבעה באוקטובר. במסמך תפיסת התפקיד שכתבה, תיארה אופיר - מפקדת צנועה, שקטה, ומלאת דוגמה אישית. "אתה לא מבין? תשאל", כתבה, ובכך הציבה אנטיתזה לעידן רועש ומפוצץ בסימני קריאה. אופיר ראתה בתפקידה "אימא ואבא של החיילים", חלק מתהליך התבגרותם, מתוך אמונה שהם צריכים לפעול לא מכוח סמכות אלא מכוח כבוד האדם. בר מציין כי תפיסה זו - פשוטה, אנושית, נטולת אגו - צריכה להיות נקודת הכובד לכל מערכת פיקודית בישראל. הירש פולין: המנהרה והבטחת הסוף גם הירש פולין, שנהרג באותו יום נורא, הובא כדוגמה לדור שחושב לעומק. בהיותו בן 14 כתב הירש: "לכל אדם יש את המנהרה שלו, מה שבטוח שיש סוף... כמה זמן ייקח להגיע לסוף תלוי בו". בר הסביר כי מאחורי המספרים הסטטיסטיים עומדים אנשים שהיו יכולים לשבת על הבמה, לחקור, לפתח ולהוביל. "אני רואה אותם כל לילה", הוסיף, "ורק כשרואים אותם - מבינים מהי אחריות ומהו המחיר של טעות". אחריות שלא ניתנת לפיזור רונן בר חידד את העיקרון המוסרי העיקרי בעיניו: אחריות היא מוחלטת. אי-אפשר לפזר אותה, אי-אפשר לעדן אותה. "במנהיגות מוטב לקחת אחריות על הכשלים ולא קרדיט על ההישגים. את הקרדיט אפשר ורצוי לחלק". כששב"כ מצליח לסכל פיגוע - הניצולים נותרים דמיוניים. אבל כשלא מצליחים, הוא אמר, "רואים בעיניים מי נרצח". זו הסיבה שהארגון, לדבריו, הרים את הראש מיד אחרי אותו בוקר והסתער אל תוך כל זירה אפשרית - חילוצים, סיכולים, פינוי אזרחים תחת אש - תוך עמידה בהבטחה שנתנו: "זה המינכן שלנו. נבוא חשבון עם כולם - בלבנון, בעזה ובכל העולם. נותרו עוד שני אדריכלים לסגור איתם חשבון, ונשאר להחזיר את רן גואילי". פער בין שיח האחריות למעשים בפועל לצד הדגש על אחריות, בר נמנע מלפרט מה היו הכשלים המודיעיניים והמבצעיים של השב"כ ערב שבעה באוקטובר, ואילו החלטות שגויות התקבלו במשמרת שלו. הוא לא התייחס גם לשאלה מדוע לא התפטר מיוזמתו בשלב מוקדם יותר, והסתפק בדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את המערכת כולה. כך נותרת פתוחה השאלה: עד כמה אחריותו האישית של ראש השב"כ לשעבר מתורגמת למעשים, מעבר להצהרות נוקבות מעל הבמה. יוזמה, אומץ - וגם אומץ להשתנות לדברי בר, המכנה המשותף ללוחמי השב"כ מאז ועד היום אינו רק ההסתערות הפיזית, אלא גם ההקשבה והיכולת להשתנות. אומץ להסתכן, אומץ להציב את עצמך בין הסכנה לאזרחים, ואומץ לא פחות להביע עמדה עצמאית, ללכת ראשון ולעתים ללכת לבד ולשלם מחיר. הארגון, כך תיאר, קיים תחקיר פנימי נוקב, בחן את הכשלים, בנה מערכים חדשים והקים מנהלת מלווה כדי ללמוד איך להיות טובים יותר. "עשינו את זה מתוך אותה אחריות לחקר האמת ובניית העתיד", אמר. קריאה לוועדת חקירה ממלכתית עם זאת, בר קבע כי הדרך היחידה להבין מה באמת התרחש, לפוגג קונספירציות ולמנוע את השבעה הבא, היא הקמת ועדת חקירה ממלכתית. "כזו שיש בה אנשי מקצוע, שרואה את כל התמונה ויודעת לספר את כל הסיפור ולהחליט מה צריך לעשות כדי שזה לא יחזור", כלשונו. בר טען כי זו אינה רק דרישה מקצועית אלא גם צו מוסרי. "אני יודע שזה מה שאופיר והירש היו רוצים, אני יודע שזה מה שהמשפחות שלהם רוצות, ואני יודע שזה מה שהילדים שלנו מצפים מאיתנו". הוא הזהיר כי "ברגע שלא החלטנו ולא תחקרנו את המערכת כולה, בעצם גזרנו עליהם את שבעה באוקטובר הבא". קריאה אחרונה: להפסיק להתקוטט בסיום דבריו פנה בר לקיים מנהיגות לאומית. "אז בואו נפסיק להתקוטט ונכנס לתהליך הזה יחד, בכדי ללמוד ומתוך מטרה להיות טובים יותר". רונן בר חתם במשפט חריף, שהותיר את המסר האישי בחזית. "זה היה במשמרת שלנו ולכן זו האחריות שלנו".