בית הדין הרבני יכול לדון בעניינו של אזרח ישראל שאינו תושב ישראל, רק אם יש לו זיקה מספקת למדינה; לא די בנוכחותו הפיזית בה בעת פתיחת ההליך. כך קובע (10.12.25) שופט בית המשפט העליון, יחיאל כשר, בהתערבות נדירה בפסיקתו של בית הדין הרבני הגדול. השאלה שעמדה להכרעה הייתה פרשנותו של סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, הקובע: "ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים". הדיון נסוב על המילה "בישראל": האם יש צורך בזיקה מספקת למדינה, או די בנוכחות בה לצד אזרחות ישראלית. כשר מציין, כי המחלוקת נוגעת לצד הרכושי של תיקי גירושין, שכן לצורך הגירושין עצמם - המחוקק הרחיב מאוד את סמכותם של בתי הדין, כך שביכולתם לעסוק גם באזרחי חוץ אם לאחד מהם יש זיקה כלשהי לישראל. היא עולה כאשר אחד מבני הזוג הוא אזרח ישראל אך לא תושב ישראל, כי עצם התושבות מהווה זיקה מספיקה. כאמור, כשר קובע שאין די בנוכחות פיזית במדינה כדי שלבית הדין תהיה סמכות לדון בתיק. כשר מבסס את הכרעתו על ניתוח ארוך של ההיסטוריה החקיקתית והפסיקתית, אם כי עד כה לא היה פסק דין של בית המשפט העליון שיכריע במפורש בשאלה זו. לדברי כשר, כך מלמדת קריאה מדוקדקת של פסק דין קודם, בו קבע השופט מישאל חשין שמדובר ב"יהודים שיש להם זיקה ראויה לישראל". נימוק נוסף הוא התיקון לחוק משנת 2005, שהעניק לבתי הדין סמכות בינלאומית בנושא הגירושין, כדי למנוע עגינות, ובכך צמצם את הצורך בפרשנות מרחיבה לסעיף 1 לחוק. גם מבחינת היעילות אין מקום לברר בבית הדין בישראל תביעה של מי שאין להם זיקה מספקת למדינה, מוסיף כשר. דרישה לנוכחות פיזית בלבד במדינה מייתרת את המילה "בישראל", שכן זוהי ממילא ברירת המחדל לצורך המצאת כתבי בית הדין לנתבעים. עוד מציין כשר, כי אותה פרשנות תחול לגבי שני הצדדים, כך שהנתבע יוכל לטעון שלתובע אין זיקה מספקת לישראל. פסק הדין ניתן בסכסוך בין בני זוג שנישאו בישראל ב-1985, לאחר זמן קצר עברו לבריטניה, אך לפני ארבע שנים עלה הבעל ארצה בעוד האישה נותרה בבריטניה. רוב רכושם של השניים מצוי בבריטניה, ואילו בישראל יש להם רק דירת נופש. הבעל הגיש לבית הדין האיזורי בירושלים תביעה בינואר 2022, כאשר האישה ביקרה בארץ. היא טענה שאין לה זיקה מספקת לישראל, אך בתי הדין (האיזורי והגדול) קבעו שדי בנוכחותה בארץ. כשר הורה להחזיר את התיק לבית הדין האיזורי, כדי שיבחן עובדתית את מידת זיקתה של האישה לישראל. השופט עופר גרוסקופף הסכים עם כשר. המשנה לנשיא נעם סולברג הסכים עם התוצאה, אך סבר שהמילה "בישראל" משמעותה נוכחות פיזית בארץ; לדעתו, במקרה זה - בית הדין בישראל אינו הפורום הנאות לדון בסכסוך, שכן רוב הרכוש מצוי כאמור בבריטניה. הבעל חויב בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל. את האישה ייצגו עוה"ד דב פרימר ואליחי קדוש; את בית הדין ייצגו עוה"ד רפי רכס ועופר יעקב; ואת הבעל - עו"ד צמח גרין.