העולם הולך ומתרגל לחדשות מטלטלות מוושינגטון. מסמך האסטרטגיה הלאומית של ממשל טראמפ, שפורסם לפני עשרה ימים, הכניס לתבהלה רבים באירופה. עד כמה הם צריכים להיות באמת מבוהלים? למרבה הצער, סבור אקונומיסט, התשובה היא: מאוד. ומשתי סיבות. האחת: יש יותר סיכוי שמדיניות החוץ האמריקנית תנוע בכיוון שלילי מאשר בכיוון חיובי. השנייה: הצורה התזזיתית בה מעוצבת מדיניות זו גורמת לכך שבעלות הברית אינן יכולות לסמוך על מילה ממה שנאמר להם, אפילו לא בידי דונלד טראמפ, ובוודאי שלא בידי החצרנים שלו. המסמך מכריז ש"הגירה המונית" היא הסכנה הגדולה ביותר למערב וכדי להיאבק בה יש לתמוך במפלגות ימין קיצוני; הוא אינו מזכיר את רוסיה כאיום. בפרשנות הגרועה ביותר שלו, הוא אומר שאירופה צריכה להיות בהשפעה רוסית. זהו גם ההיגיון בתוכניתו של טראמפ לסיים את המלחמה באוקראינה על-ידי שימוש בנכסים הרוסיים המוקפאים כדי לחדש את הקשרים הכלכליים עם היבשת – כולל חזרה לתלות בגז הרוסי. גם לאיזורים אחרים יש סיבה לדאגה. הממשל מכריז שיציב כוחות כדי לשמר את מעמדה של ארה"ב בחצי הכדור המערבי – כלומר, נגד דרום אמריקה. הוא הרבה פחות ברור לגבי האיום מצד סין: נראה שהדגש הוא על קשרי סחר וקיום הפסגה המתוכננת בין טראמפ לבין שי ג'ינפינג בחודש אפריל. הידיעות על מתן אישור לאינבידיה למכור לסין את השבבים המתקדמים ביותר שלה מלמדות, שהממשל להקריב חלק מהיתרון הטכנולוגי תמורת רצון טוב סיני. המסמך מחדש את המחויבות להגן על טייוואן, אך איש אינו יכול להיות בטוח מה משמעותה. בעלות בריתה של וושינגטון חוששת שהיא תממש את המסמך. העיר רוחשת שמועות לפיהן אישי הממשל התומכים בבעלות הברית יעופו תוך שנה – כולל שר החוץ, מרקו רוביו, לטובת אנשי MAGA קיצוניים יותר. אבל יש גבול למה שהרפובליקנים הניצים בסנאט יסבלו, וגופי המודיעין ובכירי הצבא יתנגדו לשינויים חדים או לפחות יאטו אותם. ייתכן שבניגוד למקובל, מסמך האסטרטגיה אינו הדעה המגובשת של הממשל. ישנן גם הדעות של הבוס עצמו. כאשר נשאל על המסמך לאחר פרסומו, טראמפ נראה כמי שאינו מכיר אותו על בוריו. הוא ידוע לשמצה ברצונו לחולל טלטלות ובשינויי דעתו התכופים. מסמך שייתכן שלא קרא אינו בהכרח קנה מידה לכוונותיו. אבל תקווה איננה אסטרטגיה. מוטב שידידיה של ארה"ב יתכוננו לגרוע מכל, מסיים אקונומיסט.