שופטת בית המשפט העליון, יעל וילנר, ביטלה (14.12.25) חלק מהנוהל המשטרתי לעניין סמכותו של שוטר לדרוש מאזרח להציג לו תעודת זהות. זוהי הפעם השנייה בה בג"ץ מתערב בנושא זה, ומפסק הדין הנוכחי עולה, כי הנוהל שקבעה המשטרה לא עמדה בהנחיות של פסק הדין המקורי. חוק תעודת זהות קובע: "תושב שמלאו לו 16 שנים חייב לשאת עימו תמיד תעודת זהות ולהציגה בפני קצין משטרה בכיר, ראש רשות מקומית, שוטר או חייל במילוי תפקידם, כשידרשו זאת ממנו". אולם, החוק אינו אומר מתי נוצרת הסמכות לפעול על פיו. בשנת 2021 ביטל בג"ץ את נוהל המשטרה בנושא וקבע שהחוק אינו מסמיך אותה לבצע פעולות נוספות, כגון בדיקת פרטי האזרח במאגר המידע שלה, אלא אם קיים חשד כלפיו. בג"ץ הורה למשטרה לקבוע נוהל שיעלה בקנה אחד עם הנחיותיו. בנוהל החדש נאמר כי סמכות זו קיימת במקרים הבאים: בנסיבות העניין יש לברר האם מדובר באזרח ישראל; קיים חשש לביצוע עבירה המצדיק את בדיקת גילו; יש להושיט לו עזרה ובירור זהותו נחוץ לשם כך; יש יסוד סביר לחשוש שמדובר בעבריין נמלט או בנעדר; ויש חשש לביצוע עבירה. העתירה הנוכחית התמקדה בעילה האחרונה, לגביה נאמר בנוהל: "קיים חשש שבוצעה או עומדת להתבצע עבירה ומתקיימות נסיבות שיש בהן כדי להצביע על מעורבות אפשרית של האדם בעבירה, ויש צורך לברר פרט מן הפרטים המפורטים בתעודת הזהות. כך למשל: א) התנהגותו של האדם מצביעה על מעורבות אפשרית בעבירה או אפשרות להיותו עד לעבירה; ב) אדם נמצא במקום, בזמן ובנסיבות שניתן להסיק מהם שהוא נמצא שם למטרה אסורה או פסולה". בהמשך הנוהל נקבע, כי "השוטר רשאי לאמת את הפרטים המפורטים בתעודת הזהות במערכות המשטרתיות. בתום בדיקה זו, יחזיר השוטר לאדם את תעודת הזהות ויסיים טיפול". עוד נאמר בו: "ככל שיעלה צורך בהפעלת סמכויות נוספות, על השוטר לפעול בהתאם לכללים החלים על ביצוע פעולות אלה ובהתאם לסמכויות על-פי כל דין, וכן ככל שעולה צורך בביצוע פעולות נוספות (תשאול, בדיקה במערכות מידע וכד') לאחר החזרת תעודת הזהות, על השוטר לפעול בהתאם לכללים החלים על ביצוע פעולות אלה ובהתאם לסמכויות על-פי כל דין". וילנר ביטלה את הסעיף הנוגע לחשש לביצוע עבירה, שכן הוא עומד בניגוד לחוק המעצרים - המתיר לשוטר לעכב אזרח לצורך בירור זהותו רק במקרה של יסוד סביר לחשד לביצוע עבירה. זהו האיזון שקבע המחוקק בין מתן כלים למשטרה לבצע את עבודתה לבין הגנה על זכויות אדם, בעוד הנוהל קובע רף נמוך יותר ומרוקן מתוכן את האיזון שבחוק המעצרים - קובעת וילנר. וילנר ממשיכה ומבטלת את הסעיף העוסק באימות פרטיו של האזרח, לאחר שהמשטרה אישרה, כי בדיקה כזו עלולה לחשוף את השוטר לפרטים נוספים המצויים במערכת שלה ואינם חלק מתעודת הזהות. לפיכך, מדובר בבדיקה הסותרת את פסק הדין המקורי ולא ניתן לאפשר אותה. המדינה הסכימה במהלך הדיון למחוק את הסעיף העוסק בהפעלת סמכויות נוספות ולכן אין צורך לדון בו. הנשיא יצחק עמית והשופט דוד מינץ הסכימו עם וילנר. המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. העתירה הוגשה בידי האגודה לזכויות האזרח, אגודת יהודי אתיופיה, הוועד הציבורי נגד עינויים ועמותת טבקה של יוצאי אתיופיה (שהגישה את העתירה המקורית), אשר יוצגו בידי עוה"ד עודד פלר, ניצן אילני, שי אילוק ואייל אבולעפיה. את המדינה ייצגו עוה"ד דניאל מארקס ויונתן סיטון.