זו יכולה הייתה להיות הפתיחה למותחן של טום קלנסי. בשעה מאוחרת ב-4 בדצמבר הופיעו כטב"מים מעל הבסיס בבריטני, בו מוצבות צוללות גרעיניות צרפתיות. כמה ימים לפני כן טסו כטב"מים לנקודה בנמל התעופה בדבלין בו אמור היה לעבור מטוסו של ולדימיר זלנסקי, אלמלא הקדים. בפומבי אומרים פקידים אירופיים שאינם יודעים מי שיגר את הכטב"מים, אך בצנעה מדובר על רוסיה – מציין אקונומיסט. בסתיו נצפו כטב"מים מעל בסיסים צבאיים ותשתיות חיוניות בצפון אירופה. צרפת חושדת שמיכלית מ"צי הצללים" הרוסי, שחייליה עלו עליה בים השחור בספטמבר, שימשה לשיגור כטב"מים. הבעיה היא שהשמים מלאים בכטב"מים מסחריים וחובבניים; בריטניה צופה שיהיו 76,000 כאלה ב-2030. ריבוי האירועים עלול להוביל לחשדנות יתר; בחלק ניכר מהאירועים התברר שכלל לא מדובר בכטב"מים. אך לפחות חלקם אכן היוו פעילות עוינת. הבעיה הראשונה היא לאתר אותם. מכ"מים מסורתיים מיועדים לאתר עצמים גדולים הנעים במהירות ולסנן עצמים קטנים כמו ציפורים. הפתרון הזול הוא מערכת של חיישנים שיסרקו את תעבורת הרדיו בין הכטב"מים למפעילים. הפתרון היקר יותר הוא מכ"ם המצריך כוח אדם רב ויכולת להבטיח שפעילותו לא תשבש ציוד סמוך. הבעיה הבאה היא מה לעשות עם הכטב"מים, ממשיך אקונומיסט. הפתרון הראשון, כמו בצרפת, הוא "הריגה רכה" כמו שיבוש המנתק בין הכטב"ם למפעיל. יותר ויותר מאבטחים של מנהיגים פוליטיים ואירועים ציבוריים נראים כשהם מפעילים משבשים. אם השיבוש נכשל, סביר מאוד להניח שמדובר בכלים המופעלים בידי מדינה. אבל לא כל מדינה משתמשת בכלים מתקדמים. רוב החבלות באירופה מעשה ידי הביון הרוסי בשנים האחרונות בוצעו באמצעות עבריינים שקיבלו תשלום במטבעות קריפטו. הדבר מלמד שרוסיה עשויה להשתמש גם בכטב"מים מסחריים, ויהיה קשה לקבוע שהקרמלין עומד מאחורי הפעלתם.