יו"ר הוועדה ויוזם החוק, ח"כ שמחה רוטמן, טען כי המצב הקיים יוצר כשל מובנה: "נכון להיום כלל סמכויות האכיפה והתביעה מצויות בידי אדם אחד שהוא היועמ"ש. כאשר מוגשת תלונה על משנה, יועץ או פרקליט בכיר - ההכרעה מתקבלת באותה מערכת. אנחנו לא יכולים לאפשר מציאות שבה היועמ"ש ופרקליט המדינה מחזיקים בכל החוטים הנוגעים לחקירה בעניינם". לדבריו, אירועים מהשנים האחרונות, ובהם מקרים שבהם תלונות לא נחקרו או נסגרו בתוך המערכת עצמה, חשפו "לקונה בחוק" המחייבת תיקון חקיקתי. רוטמן הזכיר גם דוחות עבר וטען כי בהיעדר גורם חיצוני בלתי תלוי, אין כיום מי שיורה על פתיחה בחקירה נגד בכירי מערכת האכיפה כאשר הם מצויים בניגוד עניינים. בהתייחסו לטענות בדבר ניגוד עניינים של שר המשפטים עצמו, השיב כי אם נטען לקיומו של "דם רע" בין השר ליועמ"שית - הרי שמדובר, לדבריו, בטענה דו־כיוונית שאינה יכולה להצדיק שימור של המצב הקיים.

מן העבר השני, המשנה ליועמ"שית, עו"ד ד"ר גיל לימון, הציג עמדה נחרצת נגד ההצעה. לדבריו, היועמ"ש ופרקליט המדינה כפופים כבר כיום להסדרי ניגוד עניינים ברורים, ונאסר עליהם להיות מעורבים בהחלטות המשפיעות על עניינם האישי. הוא הזכיר מקרים קודמים שבהם נמצא פתרון נקודתי ומקצועי ללא מעורבות פוליטית, וטען כי ההצעה הנוכחית "פורצת את המסגרות הקיימות ומסירה כל ערובה מפני התערבות של דרג פוליטי בחקירות מתנהלות".

לימון הזהיר כי ההצעה ממסדת מסלול חוקי להקפאה ולטרפוד של חקירות רגישות, לרבות נגד נבחרי ציבור, באמצעות הגשת תלונות סרק שיובילו אוטומטית למינוי תובע חיצוני. לדבריו, מדובר ביצירת מערכת תביעה אלטרנטיבית בשליטה פוליטית מלאה, שאינה כפופה לאחידות הנהלים ולשוויון בפני החוק: "זה חוק מח"ש על סטרואידים". עוד הוסיף כי המהלך עלול ליצור אפקט מצנן ולהרתיע פרקליטים ועובדי ציבור מלמלא את תפקידם.

ח"כ יואב סגלוביץ' (יש עתיד) טען כי ההצעה מיותרת לחלוטין: "אין שום בעיה לפי החוק לחקור פרקליט, ולא נדרש אישור של אף אחד. הסיפור כאן הוא היועמ"שית הספציפית". לדבריו, קיימים בדין מנגנונים לטיפול במצבים חריגים, אך הממשלה בוחרת לעקוף אותם בכוונת מכוון, כדי "לסמן מטרה". הוא הזהיר כי המשמעות המעשית של ההצעה היא הפיכת שר המשפטים לתובע הראשי.

ח"כ אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי) טענה כי החוק מוגש על-רקע חקירות רגישות וניסיון מתמשך להכפיף ולהדיח את היועמ"שית. לשיטתה, מדובר בחוק פרסונלי המעניק לדרג הפוליטי כוח למנות "תליין" וליצור לחץ על שומרי הסף.

ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) הצטרפה לביקורת וטענה כי מדובר ב"מהפכה משטרית של ממש" שנועדה לפצל את תפקיד היועמ"שית ולהעביר חקירות בכירים לידי מנגנון פוליטי.

ח"כ משה סעדה (ליכוד) הביא דוגמאות מניסיונו האישי וטען כי בפרשות עבר, ובהן אום אל־חיראן, לא היה גורם חיצוני שאליו ניתן לפנות. לדבריו, בהיעדר מינוי חיצוני לא ניתן להגיע לחקר האמת במקרים שבהם בכירי המערכת מעורבים. ח"כ גלעד קריב (העבודה) השיב כי הדיון אינו רק משפטי אלא ציבורי ומוסרי, וטען שלממשלה הנוכחית אין מנדט ערכי לעסוק בהסדרת חקירת שומרי הסף, שכן כל נגיעה שלה בנושא נגועה, לדבריו, בשיקולים זרים.

במהלך הדיון התפתח עימות ישיר בין רוטמן ללימון בשאלת סמכויות שר המשפטים וניגודי העניינים. רוטמן טען כי החוק מעניק לשר סמכות ברורה למנות עובד מדינה, וכי אין מקום ליצירת מנגנונים פנימיים שאינם מעוגנים בחקיקה. לימון השיב כי המנגנונים הקיימים נועדו בדיוק למנוע פוליטיזציה, וכי ההבחנה בין ניגוד עניינים לבין חשש לשיקולים זרים מחייבת איזון עדין שלא קיים בהצעה.

הדיון בוועדת החוקה הסתיים ללא הכרעה, אך עם קיטוב חריף בין הצדדים. הקואליציה רואה בהצעת החוק תיקון הכרחי לליקוי מבני, בעוד הייעוץ המשפטי והאופוזיציה מזהירים מפגיעה קשה בעצמאות מערכת אכיפת החוק ובשלטון החוק. הוועדה צפויה להמשיך בדיוניה בהצעה לקראת הבאתה לקריאה ראשונה במליאת הכנסת.