משרה בפדרל ריזרב היא דרך נוראה להגיע לכותרות. היו"ר – כיום ג'רום פאואל, שיסיים את כהונתו בחודש מאי – זוכה לפרסום רב, אך יתר 11 חברי מועצת הנגידים נותרים בצל. אבל לאחרונה הם התפרסמו, כאשר בשבוע שעבר התנגדו שלושה מהם להפחתת הריבית – שיעור המתנגדים הגבוה ביותר מאז 2019. במובנים רבים זוהי התפתחות בריאה, אך היא תוביל לחשיבה מחודשת על דרכי עבודתו של הבנק המרכזי והשפעתו על הכלכלה – סבור ג'ייסון פורמן, שהיה יו"ר מועצת הכלכלנים של הבית הלבן בממשל אובמה, במאמר בניו-יורק טיימס. ל"פד" יש מומחיות עצומה בניתוח טכני והוא ממלא את חובותיו במינימום של פוליטיזציה. החיסרון הגדול שלו היה שהללו הובילו לחשיבה קבוצתית, וכך הוא החמיץ את חומרת המשבר הפיננסי של 2008. בעקבות זאת הוא הנהיג רפורמות, כולל מסגרות של "פרקליט השטן" בדוחותיו. אבל החשיבה הקבוצתית עודנה שוררת בוועדת השווקים הפתוחים, הקובעת את הריבית; ב-2021 היא הותירה אותה ללא שינוי למרות הזינוק באינפלציה. ההחלטה בשבוע שעבר לא הייתה קלה. פורמן אומר שהוא עצמו לא היה מוריד את הריבית, שכן האינפלציה עודנה מעל היעד, אך ייתכן שהיה שוגה. דיון בריא אינו מתגבר על חילוקי דעות באמצעות קונצנזוס כפוי, אלא משחרר את משתתפיו להביע את דעותיהם, להתווכח עליהן ולבסוף להצביע. זה בדיוק מה שקרה בחודשים האחרונים, עם ממוצע של שני מתנגדים בכל פגישה – פי ארבעה מהשיעור ב-1990. רבים מהם היו בין שבעת הנגידים הקבועים, קבוצה שלא התנגדה אפילו פעם אחת בשנים 2024-2005. מתנגדים יכולים לסייע בחיזוק עצמאותו של ה"פד". כהונת הנגידים נמשכת 14 שנים, כדי למנוע מנשיא בודד כלשהו להשפיע יותר מדי על המדיניות המוניטרית. בלם זה לא היה נחוץ בשנים האחרונות, שכן יושבי הראש פעלו בצורה בלתי פוליטית. אם דונלד טראמפ יבחר במקומו של פאואל מישהו שרק ינסה לקדם את מדיניותו ולהוריד בצורה חדה את הריבית, יהיו יותר מתנגדים. פעילותו של ה"פד" כוועדה היא דרך בריאה לסיים את התקופה בה היו"ר נחשב לסוג של מאסטרו, אורקל או קוסם מבחינת הבנתו בכלכלה ויכולתו לכוון את מהלכה. תפיסה זו הגיעה לשיאה בימיו של אלן גרינספן (2006-1987), אשר במיומנות ועם לא מעט מזל הוביל את המשק האמריקני לתקופה הארוכה ביותר ללא מיתון. אפילו לאחר שהמשבר הפיננסי פגע באמינות ה"פד", היחס אליו ממשיך להיות של כבוד עמוק. המשק האמריקני הוא עולם רחב, מורכב ודינמי של אנרגיה וסתירות. רק לעיתים רחוקות יש תשובה ברורה אחת. לכן, מסיים פורמן, למרות שהוא מקווה להחלטות נבונות מצד הפדרל ריזרב ככלל, הוא משבח את המתנגדים המסייעים להתקרב לתשובה הנכונה – ואינו היה רוצה להיות בנעליהם.