ניתן לחלט כספים של מי שהעניק שוחד, גם אם משמעות הדבר מניעת תשלום שכר טירחה לעורכי דינו. כך קובע לראשונה (17.12.25) שופט בית המשפט העליון,
יחיאל כשר, בפסק הדין אשר גם מבחין בין סוגי חילוט שונים בעבירת השוחד.
סעיף 297(א)(2) לחוק העונשין מאפשר "לחייב את נותן השוחד לשלם לאוצר המדינה את שווי התועלת שהפיק מן השוחד", בעוד סעיף 297(א)(1) מאפשר "לצוות על חילוט מה שניתן כשוחד". כשר קובע תחילה, כי גם באפשרות הראשונה מדובר על חילוט, אם כי בה מדובר על "חילוט בשווי", בעוד באפשרות השנייה זהו חילוט של הרכוש עצמו שהושג בעבירה. לאחר מכן הוא דן בשאלת מעמדם של צדדים שלישיים המתנגדים לחילוט ומגיע למסקנה, כי מדובר ב"לקונה" אותה יש להשלים בדרך שיפוטית.
על-פי ההבדל בפסיקה בין חילוט הרכוש לבין חילוט שוויו קובע כשר, כי על-פי סעיף 297(א)(1) יוכל להתנגד לחילוט רק מי שמחזיק בזכות קניינית או מעין-קניינית, אשר זכותו נרכשה בתמורה ו
בתום לב, מבלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה, וכך ניתן יהיה למנוע חילוט חלקו באותו רכוש. לעומת זאת, בסעיף 297(א)(2) יוכל להתנגד לחילוט גם מי שמחזיק בזכות אובליגטורית מוכרעת ברכוש, בתנאי שיוכל להצביע על "נימוקים מיוחדים".
חילוט בפרשת נתיבי ישראל
במקרה שנדון בפניו טענו עורכי הדין ולשכת עורכי הדין, כי הבטחת תשלום שכר הטרחה לעורכי דין, גם במצב של חילוט, חיונית להגנה על זכות הגישה לערכאות של בעלי דין. זאת, על-מנת למנוע מצב שבו עורכי דין יחששו לייצג בעלי דין שכספי תביעותיהם עשויים להיות מחולטים. אולם, אומר כשר, מצבם של עורכי דין טוב משל נושים אחרים:
"זכותם של עורכי דין לקבל שכר טירחה מוגנת מכוח זכות העיכבון הסטטוטורית הקבועה בסעיף
88 לחוק לשכת עורכי הדין. אם כך, התרחיש ממנו מזהירים עורכי הדין בטענתם מחייב לא רק כי ידע עורך הדין מבעוד מועד על האפשרות שכספי התביעה מהם הוא מבקש לגבות את שכר טירחתו ייתפסו או יחולטו, אלא גם כי הדבר יקרה לפני שחלקו בכספי התביעה יגיע לידיו.
"עוד יש לזכור כי עורכי דין הם נושים וולונטריים, וממילא התקשרותם עם הנזקקים לייצוג משפטי נעשית מבחירה ולעיתים אף מתוך מודעות לסיכונים הכרוכים בכך. בנוסף, עורכי דין הם שחקנים מתוחכמים ומנוסים המודעים היטב לדין החל ולסיכונים הטמונים בעסקה שהם מתקשרים בה, לרבות הסיכון לחילוט כספי הזכייה בתביעה נשוא הייצוג המשפטי.
"יתר על כן, סיכון כאמור ניתן להפחית ואף לאיין ביותר מאמצעי משפטי אחד, בו ניתן לנקוט מראש (ולרבות על דרך יצירת משכון או המחאת זכות). מכלול זה מוביל למסקנה כי עורכי דין, מעצם טיבם, חשופים פחות לסכנות הכרוכות בחילוט מאשר נושים אחרים. זאת, שכן באפשרותם לעצב את הסכם שכר הטרחה עם לקוחותיהם ולנקוט צעדים משפטיים שיינקטו הקשרו, באופן
שמחסן, או לכל הפחות ממזער, את חשיפתם לפגיעה במקרה של חילוט".
ביהמ"ש העליון דחה ערעורים על חילוט כספים של חברת התשתיות ביבי כבישים, לאחר שהיא ומנהלה, יהודה בוזגלו, הורשעו במתן שוחד בסך 1.1 מיליון שקל למנכ"ל נתיבי ישראל דאז,
אלכס ויז'ניצר. בוזגלו נדון לשנת מאסר ומן החברה חולטו 10 מיליון שקל. כשר והשופטים
דוד מינץ ו
יוסף אלרון דחו את בקשתה של חברת א.חוצבים במרחבי ישראל לשחרר כספים לטובתה, בעוד מינץ ואלרון (בניגוד לדעתו של כשר) דחו את ערעורם של עוה"ד
משה וינברג ואפרים ווגדן שייצגו את ביבי. את חוצבים ייצגו עוה"ד ישראל שפלר ואורית פיכטמן-רובין; את עורכי הדין ייצגו עוה"ד
גיא וינברג, אייל בן-שמחון ושיר עובדיה; ואת המדינה - עוה"ד נעמי זמרת וקרן שמיר.