בית המשפט העליון של מדינת דלאוור קבע בפסק דין שניתן ביום שישי (19.12.25) כי חבילת התגמול מבוססת המניות שאושרה למנכ”ל טסלה אילון מאסק בשנת 2018 תושב לתוקפה, לאחר שנפסק כי ביטולה המוחלט בהחלטה קודמת של הערכאה הדיונית היה סעד קיצוני ובלתי מידתי. הפסיקה שניתנה בערעור שהוגש מבטלת החלטה של בית המשפט לענייני חברות בדלאוור מתחילת 2024, שבה נקבע כי הליך אישור חבילת התגמול היה פגום וכי הדירקטוריון לא פעל בעצמאות מספקת כלפי מאסק. הערכאה העליונה קבעה כעת כי גם אם נפלו פגמים פרוצדורליים, אין בכך להצדיק שלילה מוחלטת של תגמול המבוסס על עמידה ביעדי ביצוע חריגים שהושגו בפועל. השופטים הדגישו כי מאסק לא קיבל שכר בסיסי בתקופה הרלוונטית, וכי חבילת התגמול נבנתה כולה על בסיס אופציות מניות המותנות ביעדים תפעוליים ושווי שוק. ביטול החבילה בדיעבד, כך נקבע, היה מותיר את מנכ”ל החברה ללא כל פיצוי על שנות הנהגה שבהן הובילה טסלה לצמיחה מואצת ולהשבחת שווי משמעותית. על-פי נתוני השוק במועד מתן פסק הדין, השווי הנוכחי של חבילת המניות נאמד בכ-135-140 מיליארד דולר, בהתאם למחיר מניית טסלה. מדובר בזינוק חד לעומת השווי בעת אישור החבילה בשנת 2018, שעמד על כ-56 מיליארד דולר, והוא משקף את העלייה החדה בשווי החברה בשנים האחרונות. מימוש החבילה עשוי להגדיל באופן ניכר את שיעור אחזקתו של מאסק בטסלה. יחד עם המניות שנפסקו לזכותו - הונו האישי של מאסק קפץ ל-749 מיליארד דולר. ההליך נפתח בעקבות תביעה נגזרת של בעל מניות, שטען להשפעה דומיננטית של מאסק על הדירקטוריון ולחסר בגילוי לבעלי המניות בעת אישור החבילה. בית המשפט העליון קבע כעת כי סוגיות של ממשל תאגידי אינן מצדיקות שלילה מוחלטת של תגמול כאשר היעדים הושגו בפועל והחברה נהנתה מתוצאות כלכליות יוצאות דופן. הפסיקה נחשבת לציון דרך בדיני החברות של דלאוור, מדינה הנחשבת למוקד המרכזי של המשפט התאגידי בארצות הברית, וצפויה להשפיע על אופן בחינת חבילות תגמול למנהלים בכירים ועל גבולות ההתערבות השיפוטית בהחלטות דירקטוריון.