אין מקום שבית המשפט ישתמש במילה "המנוח" לגבי מחבל - קובע (24.12.25) נציב תלונות הציבור על שופטים, אשר קולה. הוא מותח ביקורת על שופט שלום, אשר השתמש במילה זו לצד שמו של וליד דקה, רוצחו של החייל משה תמם ז"ל, שמת בכלא. השופט (ששמו לא נמסר) הורה לשחרר בערבות ארבעה מבני משפחתו של דקה, שנעצרו לאחר מהומה בסוכת האבלים אותה הקימו. הוא כתב: "המדובר באירוע הנושא עימו רגישות הן ביחס לתחושות בני משפחת המנוח לאחר מותו בבית הכלא, והן רגישויות אחרות הקשורות במיהותו של המנוח. ניתן וראוי היה 'להכיל' את האירוע תוך עשיית כל האפשר והדרוש על-מנת להימנע מעימות והיגררות לאלימות. מכל מקום ואף לאחר שהאירוע הסלים לכלל התלהמות, קריאות גנאי, ואף עימות פיזי ניתן היה לשיטתי לגלות את הרגישות המתבקשת ואת ההבנה למצב בני המשפחה, מבלי לבצע את המעצרים". קולה אומר כי הוא מוסמך לבדוק תלונה על ניסוח ההחלטה, שכן אין המדובר בתלונה על שיקול הדעת המשפטי. ההחלטה יוצרת תחושת אי-נוחות, שכן הניסוח שלה "יוצר תחושה של הכלה ואיזון בין מצבים וגורמים שאין ביניהם כל סימטריה. "הצגת האירוע ככזה שניתן וראוי היה 'להכיל', תוך גילוי הבנה למצב בני המשפחה, מתעלמת מן ההקשר המהותי והבלתי ניתן להתעלמות ממנו - מדובר במחבל אשר אין חולק כי ביצע פשע חמור ונתעב, וכי לאירועים לאחר מותו התלוו קריאות שבח והתלהמות אשר לא ניתן לנתקם מזהותו וממעשיו. בנסיבות אלה, הדגשת הרגישות כלפי בני משפחתו, מבלי להבהיר באופן חד וברור את חומרת הרקע והמעשים, יוצרת רושם בעייתי של ריכוך והצבת הצדדים על מישור ערכי קרוב". עוד אומר קולה, כי השימוש במילה "מנוח" היה בעייתי: היא נושאת "משמעות ערכית של ייחוס כבוד ואף חמלה לזכרו של הנפטר. מונח זה לא נועד לתיאור מי שביצע מעשי אלימות חמורים או פשעי טרור. עיון בפסקי דין רבים מלמד, כי בתי המשפט נמנעים ככלל מלעשות שימוש במונח זה בהקשר למחבלים וזאת מתום הכרה שהשימוש במונח זה עלול להעניק לגיטימציה לשונית או מראית עין של כבוד למי שביצע מעשים נפשעים", וכך גם בג"ץ בעניינו של דקה עצמו. קולה מסכם באומרו: "מצופה היה מן השופט כי כשם שביקר את חוסר הרגישות של המשטרה בטיפולה בבני משפחתו של המחבל וליד דקא, כך ינהג הוא ברגישות כלפי מי שנפגעו ממעשיו הנפשעים של אותו מחבל".