קהלני התייחס גם להחלטה על סגירת גל"צ ולמתקפות עליה מצד שר הביטחון ישראל כ"ץ, שלדבריו נבעו מהפגיעה הקשה של התחנה בחיילי ומפקדי צה"ל. עם זאת, הוא הדגיש כי חרף הביקורת החריפה הוא מתנגד לסגירת התחנה. "במקום זאת", הציע, "צריך להביא מפקד תחנה שבדומה למפקדים קרביים בשטח יהיה עם סכין בין השיניים, ידאג לשינוי משמעותי בדנ"א של התחנה, ייתן מקום לתכנים לאומיים וימניים, ולא יירתע מלחצים של גורמים בתוך התחנה ומחוצה לה". לדבריו, תחנה צבאית אינה יכולה להתנהל כתחנת שידור אזרחית רגילה. עליה לפעול מתוך תודעה של שליחות צבאית ולאומית, ולחזק את רוח הלוחמים והמפקדים בשעת מלחמה ולא לערער אותה. קהלני הבהיר כי הביקורת שלו אינה נובעת מרצון לסגירה או פירוק, אלא מדרישה לשינוי כיוון עמוק ולהשבת המשמעת, הסמכות והייעוד הצבאי לתחנה.

הדברים נאמרו במסגרת כינוס 'אגדלך' למנהיגות חינוכית, שנערך בהשתתפות מאות מנהלי בתי ספר ומפקחים במחוז הצפון בחמ"ד, אנשי חינוך ואקדמיה, אישי ציבור והורים שכולים. הכנס עמד בסימן "מנהיגים באמונה מובילים במצוינות" ועסק בתפקידם של אנשי החינוך כמובילי דרך ערכיים ופדגוגיים, ברוח משנת "המורנטור" של המכללה, שמטרתה להצמיח אנשי חינוך המשלבים עומק מקצועי, אחריות ציבורית וזהות ערכית מגובשת. בהרצאה המרכזית שלו, שכותרתה "מצוינות ערכית המובילה למצוינות", פנה קהלני למנהלים ולמורים ואמר: "אני פונה אליכם כמפקד אל מנהלים, שהחינוך היא משימת חיינו ושליחותנו. לא המטוס המשוכלל או הטנק והפגזים הם אלא שמנצחים מלחמות, אלא הערכים שאתם מקנים לדור הזה". לדבריו, מנהיגות היא היכולת להניע אנשים למען מטרות, אך היא נבחנת בעיקר ברגעי מבחן. קהלני שיתף כי לאחר אחד הקרבות אמר לו חייל: "ידעתי שאתה שם, זה הספיק לי". לשיטתו, זוהי תמצית המנהיגות - הידיעה שמי שמוביל נמצא לצידך. "אדם מוכן למות כדי למלא את המשימה כי הוא יודע שאתה שם לצדו", אמר, והדגיש כי "בלי דוגמה אישית אין מנהיגות, לא ברמה הלאומית ולא ברמה האישית". בין סיסמאות למגע אנושי בדבריו התריע קהלני מפני תרבות ניהולית־חינוכית ריקה מתוכן אנושי. "נהיינו דור שמשועבד לשקפים למצגות ולסיסמאות, אבל לא מצליח לטפח את המגע האנושי וככה מאבדים את הציבור", אמר. הוא הדגיש בפני המשתתפים כי מי שעומד מול התלמידים הם המורים והמנהלים עצמם, "לא הפקידים במטה של משרד החינוך". בכינוס השתתפו דמויות מרכזיות שפועלות בשיח הציבורי מאז מלחמת חרבות ברזל. ד"ר צביקה מור, יו"ר פורום "תקווה" ואביו של פדוי השבי איתן מור, אמר כי לאורך המלחמה לא ראה את עצמו שונה מהוריהם של לוחמים אחרים. "בזמן מלחמה אין דבר כזה 'אבל הילד שלי'. אם כל אחד היה אומר 'הילד שלי, הילד שלי' היינו מובסים על היום הראשון", אמר. לדבריו, אין לעם ישראל זכות קיום בלי ההבנה שהפרטי והלאומי חייבים להיות שלובים זה בזה. מור התייחס גם למחלוקות סביב גיוס החרדים והביע עמדה ברורה בעד נשיאה משותפת בנטל, אך מתח ביקורת על הסגנון הציבורי. הוא אמר כי מאמרי שטנה והתבטאויות מכוערות בעלוני שבת ובעיתונות מגזרית אינן מקדמות את החברה הישראלית אלא מביאות לנסיגה. הרב יהושע שני, יו"ר פורום גבורה ואביו של סרן אורי מרדכי שני שנפל במלחמה, סיפר על בנו כילד דעתן ומאתגר שניחן בתכונות של גבורה ועוז. לדבריו, התודעה שמדינת ישראל אינה "בסקנדינביה" אלא חלק ממפעל היסטורי עמוק, היא שמעניקה למשפחות את הכוח לצלוח משברים. הוא תיאר כיצד פורום גבורה, המאגד כ־50 משפחות שכולות, פעל ביוזמה אזרחית וכתב מכתב לראש הממשלה הקורא לא לעצור בעוד "סבב", מסר שלדבריו אומץ למדיניות נחושה. עו"ד שרית מזרחי, אמו של סמ"ר תומר יעקב מזרחי, סיפרה כי בנה לא שיתף אותה בפעילותו הצבאית, והיא למדה עליה רק לאחר נפילתו ב־7 באוקטובר. לדבריה, גבורה אינה רק בשדה הקרב אלא גם בהתמודדות שקטה עם קשיים, מסר שביקשה להעביר דרך דמותו של תומר לתלמידים ולמחנכים. נשיא המכללה האקדמית שאנן, הפרופסור אבי לוי, אמר כי מטרת המוסד היא לעצב מחדש את דמותו של המחנך הישראלי. לדבריו, לא נוסחאות הן שנצרבות בזיכרון אלא "המורה שראה אותך כשהיה לך קשה". מחמ"ד מחוז צפון חיים גבאי הדגיש כי אנשי החינוך היו בשנתיים האחרונות העוגן של החברה הישראלית כולה. מנהל מינהל החמ"ד הרב יוני סמואל אמר כי מצוינות אינה יכולה להישאר סיסמה, וכי התורה צריכה להיות לב העשייה והלמידה. הד"ר לילי רוסו ממשרד החינוך חתמה את הכנס באמירה כי הדור הצעיר אינו אבוד, אלא טעון בערכים של שליחות ואמונה שנבנו גם בזכות המנהיגות החינוכית.