פיליפו גרנדי מונה לנציב האו"ם לפליטים בינואר 2016, כאשר מלחמת האזרחים בסוריה הייתה בשיאה ומיליונים נעקרו מבתיהם. עשר שנים מאוחר יותר הוא צפה ברבים מהם חוזרים לבתיהם – מחציתם עד כה. הלקח חייב להיות ברור, כותב גרנדי בניו-יורק טיימס: מספרם של הפליטים הסורים צונח לא בגלל כללים דרקוניים בגבולות, משמרות בים וביבשה או רטוריקה קסנופובית, אלא משום שהלחימה פסקה. אולם, מדינות רבות מתעלמות מן הלקח ובוחרות את ההפך. עם סיום כהונתו מצביע גרנדי על משבר מנהיגות עולמי, כישלון בטיפול בהגירה והפצת רטוריקה פופוליסטית. לציבור יש חששות אמיתיים מפני ניצול לרעה של מערכת המקלט המדיני, ביטחון גבולותיהם ויכולת הנשיאה של השירותים הציבוריים. קשה גם לעקוב אחרי המשברים הלאומיים המתרבים ולהביע חמלה. אבל נראה שאנחנו מצויים במרוץ לתחתית, כאשר אפילו פוליטיקאים מתונים מתחרים בהכרזות קיצוניות במקום בהצעת פתרונות. קל יותר למכור אכזריות מאשר פעילות רב-לאומית מורכבת וממושכת. הקהילה הבינלאומית צריכה להשקיע במערכות המקלט, להפוך אותן למהירות ויעילות יותר ולהחזיר את מי שאינם זקוקים לסיוע. ממשלות חייבות לשמור על גבולותיהן, אך גם להן על מי שנמלטים על חייהם. יש הרבה מה לעשות מעבר להתמקדות בגבולות. 70% מהפליטים חיים במדינות בעלות רמת חיים בינונית ונמוכה, ורק מעטים מהם נעים לעבר מדינות עשירות יותר; הם אינם רוצים לסכן את חייהם במסעות אלו. יש להעניק הרבה יותר סיוע למדינות המארחות את הפליטים, במיוחד עניות כמו צ'אד, אוגנדה, לבנון ובנגלדש – טוען גרנדי. אספקת משרות, חינוך, דיור וזכויות אחרות אינה באה חינם, אך היא השקעה משתלמת. היא מעניקה לפליטים תקווה ויציבות, מאפשרת להם לתרום לחברה ומעניקה להם כלים לבנות מחדש את מדינותיהם כאשר יחזרו אליהן. גישה זו – בה סיוע הומניטרי פוגש את הפיתוח שפוגש את השלום – היא עניין מעשי של אינטרס עצמי כמו גם של עיקרון. התנועה הכאוטית של מיליוני בני אדם נואשים עלולה להוות איום ביטחוני, אך ההתמודדות איתה זולה בהרבה מאשר תקציבי הביטחון. אחרי 40 שנות ניסיון, גרנדי אומר שמול הזוועות הרבות אותן ראה – ניצבו עובדי סיוע וקונצנזוס בינלאומי בדבר החובה לסייע. נציבות האו"ם לפליטים היא בת 75. מבקריה טוענים שהיא אינה מתאימה לעולם של תנועת המונים וריבוי עימותים. לא נכון, מגיב גרנדי. היא גמישה, מעשית ומקובלת – מתאימה לחלוטין לעולם, התרגום החוקי של המחויבות האנושית בת מאות השנים להגן על מי שנמלטים מפני דיכוי, אלימות ומלחמה. 117 מיליון בני אדם חיים כיום מחוץ לבתיהם, בארצותיהם או מחוצה להם. הכלים לסייע להם לשרוד, להשתקם ולבסוף לשוב לבתיהם – כבר קיימים. אבל הם מצריכים זמן, שיתוף פעולה, אמון ונכונות להשקיע בשלום במקום במלחמה, מסיים גרנדי.