שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, הצהיר בראיון לסוכנות הידיעות הממלכתית TASS כי רוסיה מתנגדת לעצמאותה של טייוואן “בכל צורה שהיא” ורואה באי חלק בלתי נפרד מהרפובליקה העממית של סין. לדבריו, עמדת מוסקבה תואמת את מדיניות “סין האחת” ומהווה קו יסוד במדיניות החוץ הרוסית כלפי מזרח אסיה והמערכת הבינלאומית. באותו ראיון התייחס לברוב גם ליפן, על-רקע המתיחות הגוברת בינה לבין סין והעמקת שיתוף הפעולה הביטחוני שלה עם ארצות הברית, וקרא לטוקיו “לחשוב היטב” על מה שהגדיר כ”מסלול מיליטריזציה”. הדברים משקפים ביקורת רוסית חריפה על התבססות צבאית אמריקנית באזור אסיה-פסיפיק ועל חיזוק צבאות בעלות הברית של וושינגטון בסמוך לגבולות סין ורוסיה.

מיליטריזציה - ההקשר האסטרטגי

המונח “מסלול מיליטריזציה”, כפי שמשתמש בו לברוב, מתייחס לתהליך מתמשך של הרחבת יכולות צבאיות, הגדלת תקציבי ביטחון, שינוי דוקטרינות הגנה והעמקת שילוב מערכות נשק מתקדמות בזירה האזורית. במקרה של יפן, מדובר בין היתר בהגדלת תקציב הביטחון, בהצטיידות בטילים ארוכי טווח, בהרחבת תרגילים משותפים עם צבא ארה”ב ובהתרחקות הדרגתית מהקו הפציפיסטי שאפיין את מדיניותה לאחר מלחמת העולם השנייה. מוסקבה ובייג’ינג מציגות מהלכים אלה כאיום ישיר על היציבות האזורית. בהקשר לטייוואן עצמה, סין החלה בחודשים האחרונים לבצע תמרונים צבאיים רחבי היקף סביב האי, לרבות תרגילי ים ואוויר, וזאת על-אף אזהרות פומביות של ארצות הברית מפני הסלמה. ממשלת טייוואן התריעה כי להערכתה בכוונת סין לפלוש לאי עד או במהלך שנת 2027, והציגה את הפעילות הצבאית הסינית כחלק מהיערכות מבצעית ולא רק כאמצעי לחץ מדיני.

תמיכה הדדית צבאים ומדינית

דבריו של לברוב משתלבים בהקשר רחב יותר של הידוק היחסים בין רוסיה לסין על-רקע המלחמה באוקראינה. על-פי עמדות רשמיות של ארצות הברית ומדינות באירופה, סין מסייעת לרוסיה באופן עקיף באמצעות אספקת רכיבים וטכנולוגיות דו-שימושיות התורמות לייצור תחמושת ואמצעי לחימה, ובמקביל מהווה עוגן כלכלי מרכזי עבור מוסקבה. במסגרת זו רוכשת סין מרוסיה כמויות גדולות של גז ונפט, ומספקת לה הכנסות משמעותיות חרף הסנקציות המערביות. במערב רואים בתמיכה ההדדית בין מוסקבה לבייג’ינג מהלך מכוון נגד אירופה וארצות הברית, שנועד לחזק ציר מדיני-כלכלי חלופי ולהגביל את השפעת המערב בזירות אסיה ואירופה גם יחד.