בלשון חריפה היא קובעת כי עיון בנוהל “מצביע על המסקנה שתכליתו העיקרית היא לומר שיש נוהל עבודה, ולא תחימה והסדרה אמיתיות של חקיקת ההסדרים”, וכי בפועל הוא מותיר את המצב הקיים על-כנו.
הבעיה: חקיקה רחבה במסלול מקוצר
לדברי אפיק, הנוהל מאפשר להמשיך ולהכניס לחוק ההסדרים רפורמות רחבות, גם כאשר אין להן זיקה תקציבית מובהקת, וכאשר הן אינן בשלות משפטית או מקצועית. עוד היא מצביעה על כך שהנוהל אינו קובע לוחות זמנים מחייבים, אינו מגדיר מנגנוני בקרה ברורים, ואינו מבטיח שיח מוקדם ואמיתי עם הכנסת.
המשמעות, לדבריה, היא המשך פגיעה ביכולת הפיקוח של הכנסת והעמסת חקיקה מורכבת בפרק זמן קצר, בניגוד לעקרונות שנקבעו בפסיקת בג"ץ.
ההשוואה לוועדת הכספים - והאזהרה המרומזת
כדי להמחיש את עמדתה, מזכירה אפיק את המקרה שאירע לפני כעשור סביב נוהל הפניות התקציביות לוועדת הכספים. אז, לאחר שמשרד האוצר לא הצליח לגבש נוהל מספק, קבעה הכנסת בעצמה כללים מחייבים לעבודת הוועדה.
המסר הנוכחי ברור: אם גם הפעם לא ייקבע נוהל אמיתי, הכנסת עלולה לשוב ולנקוט צעדים עצמאיים כדי להגן על סמכויותיה.
בסיום מכתבה קוראת אפיק למשרד האוצר, לייעוץ המשפטי לממשלה ולשר האוצר לפעול לגיבוש נוהל עבודה אמיתי ומהותי, שיגביל את השימוש בחוק ההסדרים לנושאים בעלי זיקה תקציבית ברורה, בשלות מקצועית גבוהה וללא מחלוקות מהותיות.
לדבריה, דחיקת מרבית החקיקה הממשלתית לפרק זמן קצר פוגעת פגיעה ממשית בעבודת הכנסת - ואם לא יחול שינוי, ייתכן שהכנסת תידרש להקשיח את עמדותיה בהמשך.