בפעם הראשונה בה "פרש", בשנת 1956, וורן באפט היה בן 25. המשקיע הנודע בנג'מין גרהאם, שהעסיק אותו, סגר את העסק ובאפט חזר הביתה לאומהה. הוא הקים חברת השקעות משלו, אך בגיל 38 פרש שוב. תשומת ליבו הופנתה לברקשייר-האת'וואי, חברת טקטסיל כושלת בשליטתו, אותה הפך לאחת ההצלחות הגדולות ביותר בתולדות העסקים. מחר (31.12.25) באפט בן ה-95 יפרוש בפעם השלישית וכנראה האחרונה מתפקידו כמנכ"ל החברה התשיעית בשווייה בארה"ב. ענקית נדל"ן, ענקית ביטוח, ענקית תעשיה, ענקית תחבורה, ענקית צריכה – ועם קופה בת 700 מיליארד דולר. קשה לחשוב על נעליים גדולות יותר למלא, קובע אקונומיסט. המעבר ליורש, גרג אבל, ימקד תשומת לב רבה. האם ברקשייר יכולה להצליח בלי האדם ששמו נרדף לשמה? החברה המוערכת ביותר בארה"ב היא גם אחת הפחות-מובנות. ברקשייר ידועה בראש ובראשונה ככלי לגאונותו של באפט. הוא החל את דרכו כצייד של חברות שהיו שוות פחות מהערך החשבונאי של נכסיהן, אך יש לו גם אחזקות רבות בחברות צומחות. רכישת מניות אפל בשנים 2018-2016 הייתה בין ההשקעות המוצלחות ביותר בתולדות ברקשייר. באפט לא הפסיק לדבר על "moats" - יתרון תחרותי המאפשר לעסק להרוויח בצורה שיטתית יותר מאשר עלות ההון שלו. יכולתו של באפט לזהות הזדמנויות כאלה היא אחת הסיבות להצלחה המדהימה של ברקשייר. חלק מהן תלויות בטעמו של הצרכן, כמו אפל (אחזקות ב-65 מיליארד דולר) וקוקה-קולה (28 מיליארד דולר). אחרות מושפעות מרגולציה, כמו בנק אמריקה (32 מיליארד דולר) ומודי'ס (13 מיליארד דולר). ברקשייר מחזיקה בחלקים קטנים בוויזה (3 מיליארד דולר) ומסטרקרד (2 מיליארד דולר), כמו גם בחמישית מאמריקן אקספרס (58 מיליארד דולר). החידוש הגדול ביותר של באפט אינו באיתור הון אלא בגידולו, מאפיין אקונומיסט. ב-1967 רכשה ברקשייר את חברת הביטוח National Indemnity. יחד עם חברת ביטוח הרכב GEICO, השתיים מספקות חלק ניכר מההון שלה. הרעיון פשוט: הפרמיות משולמות לפני דמי הביטוח, ואם המבטח רווחי – הוא יכול להשקיע את הפרמיות וליהנות מהתשואה. רוב המבטחים משקיעים את כספיהם באג"ח; זרוע הביטוח של ברקשייר משקיעה למעלה מחצית מכספה בתיק מניות מרוכז. רווחים אלו מימנו כמה מההשקעות הגדולות ביותר שלה.