אמריקנים רבים שמעו שיש סיבה לדאגה מהחוב הלאומי, העומד על למעלה מ-30 טריליון דולר. בפעם הראשונה בתולדותיה, הוצאות הריבית של ארה"ב גבוהות מהוצאות הביטחון – והסוף אינו נראה באופק. אבל זו רק אחת הסיבות לדאגה – טוען גנג נגארבוננאט, בכיר בקבוצת ג'יי.פי מורגן ומי שהיה סגן ראש הסגל של שרת האוצר בממשל ביידן, ג'נט ילן, במאמר בניו-יורק טיימס. יש משמעות רבה גם לשאלה מיהם נושיה של ארה"ב. ארה"ב נהנתה זמן רב מהיותה הכלכלה המובילה ובעלת העוצמה הפיננסית הגדולה ביותר בעולם. כאשר חזרה לתקציבים גרעוניים בעשור הראשון של המאה, מדינות זרות יצרו את עתודות המט"ח שלהן ואגרו דולרים ואג"ח אמריקניות. הן קנו את החוב האמריקני בלי להתעכב על מחירו, מתוך שיקולים מדיניים ולא כדי להרוויח. כך יכלה ארה"ב ללוות סכומי עתק בריבית נמוכה. בתחילת העשור שעבר החזיקו מדינות זרות 40% מאג"ח האוצר (לא כולל אלו שבידי הפדרל ריזרב) – פי ארבעה מאשר שני עשורים לפני כן. ה"פד" רכש אג"ח במשבר הפיננסי של 2009-2008, וכמעט מחצית מהחוב היו בידי גופים מוסדיים ובריבית נמוכה. זמנים אלו חלפו; ממשלות זרות מחזיקות כיום רק ב-15% מהחוב, וה"פד" צמצם את חלקו ב-1.5 טריליון דולר. משקיעים פרטיים נכנסו לתמונה, כעדות לחוזקו וגודלו של שוק האג"ח האמריקני. אולם, מתריע נגארבוננאט, כעת השוק חשוף לכוחות הפועלים משיקולי רווח ודורשים תשואה גבוהה יותר לסיכון. לצד החוב העצום – המשמעות היא ששינויים בריבית ובתנאי ההלוואות הם יקרים מאוד. השוק יהיה תנודתי בהרבה, בתגובה לנתונים, איתותי מדיניות וחוסר התפקוד הכרוני של הממשל. פקידים בממשל מודאגים במיוחד מתפקידן הגדל של קרנות גידור, אשר הכפילו את חלקן בשוק האג"ח והפכו את איי קיימן (בו רשומות רובן) למקום בו מוחזק רוב החוב שמחוץ לארה"ב. משקיעים נוטים לרכוש אג"ח אמריקני בעיתות משבר, אבל במשברים האחרונים – כולל הקורונה ומלחמת המכסים – פעילותן של קרנות אלו גרמה לטלטלות בלתי אופייניות.