בג"ץ מורה (31.12.25) למבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, לעצור את הביקורת על נושאי הליבה של מלחמת חרבות ברזל, וזאת עד להחלטה אחרת. זאת, לצד צו על תנאי המורה לו לנמק מדוע הוא מבצע ביקורת זו וכיצד יבטיח את זכויותיהם של מי שעלולים להיפגע ממסקנותיו. מדובר בנושאים הבאים: הטיפול בחללים אזרחים; ההסברה הממשלתית במערכה על דעת הקהל הבינלאומית; לוחמה כלכלית וההסדרה עם חמאס; מסיבת ה"נובה"; הגנת ערי הדרום; הגנת הגבול ברצועה; תהליכי העבודה בקהילת המודיעין ובדרג המדיני לפני המלחמה; ואירועי 7 באוקטובר ברמת הדרג המדיני, צה"ל והשב"כ. השופטים דפנה ברק-ארז, דוד מינץ ואלכס שטיין נענו לבקשות הסניגוריה הצבאית (המייצג קצינים הנתונים לביקורת) והתנועה לאיכות השלטון. הללו טענו, כי לאנגלמן אין סמכות לחקור סוגיות אסטרטגיות, מדיניות וביטחוניות; אין לו הכלים לכך, בניגוד לוועדת חקירה ממלכתית; ואין הוא מעניק למבוקרים את זכות הטיעון המגיעה להם. היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, תמכה בקבלת העתירות. אנגלמן טען, כי הוא פועל בהתאם להסכמות עם צה"ל שקיבלו תוקף של פסק דין; סמכותו בלתי מוגבלת; והוא מעניק זכות טיעון ראויה. השופטים אומרים, כי היקף ההסכמות היה מצומצם וכי הסניגוריה הצבאית לא הייתה מיוצגת באותו הליך. הם הורו לאנגלמן לנמק "מדוע לא יימנע מביצוע הליכי ביקורת הנוגעים לאירועי שבעה באוקטובר ולמלחמה בנושאים של מדיניות ואסטרטגיה, או בנושאים שמצריכים בירור עובדתי-חקירתי רחב יריעה" ו"מדוע לא יקיים את הליכי הביקורת שבמסגרת סמכותו, אשר נוגעים למי שחשופים לאפשרות של קביעת אחריות אישית, במתכונת השומרת על מלוא זכויותיהם הדיוניות לאורך שלבי ההליך". עוד נקבע, כי בשלב זה אנגלמן יימנע "מהמשך ביצועם של הליכי ביקורת בסעיפים שפורטו לעיל. בכלל זה, מבלי למצות, המשיב 1 יימנע מזימון אנשים לצורך מסירת גרסה, פרטים או מסמכים, וכן ממתן פומבי לכל טיוטה או דוח שגובשו בסעיפים האמורים".