בג"ץ מורה למדינה (1.1.26) לנמק מדוע לא יבוטל החוק המאפשר למשרד החינוך לשלול תמיכה מבתי ספר בהם יש תמיכה בטרור ולפטר עובדי הוראה בשל תמיכה בטרור. הנשיא יצחק עמית והשופטים עופר גרוסקופף וגילה כנפי-שטייניץ הוציאו צו על תנאי בעתירות שהוגשו בנובמבר 2024, והוא מתייחס לביטול החוק כולו. בסעיפים המרכזיים של החוק נאמר: "השר [שר החינוך], או מי שהוא הסמיך לעניין זה, רשאי להורות על אי-מתן תמיכה זמנית או קבועה בתקציב, כולו או חלקו, של מוסד חינוך מוכר לא רשמי, אם הוכח להנחת דעתו כי במוסד מתקיימים גילויי הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור או תמיכה בהם שהנהלת מוסד החינוך ידעה או הייתה צריכה לדעת על קיומם. "... המנהל הכללי של משרד החינוך רשאי לפטר עובד הוראה המועסק על-ידי המדינה, אם הוכח להנחת דעתו כי התקיים אחד מאלה: (א) העובד עשה מעשה של הזדהות עם ארגון טרור בפומבי כמשמעותו בסעיף 24(א)(1) לחוק המאבק בטרור, פרסם קריאה ישירה לביצוע מעשה טרור או פרסם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור, תמיכה בו או הזדהות עימו, לנוכח החומרה המיוחדת בהיותו עובד הוראה, ובכלל זה עבודתו עם קטינים או חסרי ישע". בעתירות נטען, כי החוק סותר חוקים אחרים, נחקק ללא דיון מקצועי-חינוכי, הוא אינו נחוץ משום שהחוק הנוכחי למאבק בטרור נותן מענה, הוא פוגע בחופש הביטוי בצורה בלתי מידתית, הוא משתמש במונחים עמומים, הוא מעביר את ההחלטה לידי גורמים פוליטיים (שר החינוך ומנכ"ל משרדו), יוצר ענישה קולקטיבית, מפלה בין ביטויים אסורים שונים וסותר עקרונות חינוכיים. המדינה השיבה, כי משרד החינוך מקדם נוהל ותקנות ליישום החוק ויש לבחון את השפעות החוק שיתבררו ואת מידת חוקיותו בהתחשב בנוהל. גם הכנסת סברה, כי העתירות מוקדמות בשל העדר בשלות, וכי אם בג"ץ ידון בהן לגופן - אין מקום לבטל את החוק.