2026 רק החלה, אך אקונומיסט כבר מציע מועמדת למילת השנה: affordability. עדיין אין לה תרגום לעברית; to afford משמעותו להיות בעל יכולת, בעיקר היכולת הכספית לרכוש דבר מה, כך שהכוונה היא למצב בו אדם יכול להרשות לעצמו. התרגום הקרוב ביותר כרגע הוא "יוקר המחיה", למרות שאינו מדויק, אך כאן נשתמש בו. לעיתים קרובות נוספת המילה "משבר", וקרוב לוודאי שזו תהיה ססמה מרכזית של הדמוקרטים מעתה ועד בחירות האמצע בחודש נובמבר. באירופה מדברים על "משבר יוקר המחיה" (במקור: cost of living). קיימת הסכמה טרנס-אטלנטית לפיה המחירים משתוללים. האמנם? להגיד לציבור להפסיק להתלונן ולשמוח בחלקו – בסגנון מארי אנטואנט – לא עובד כאשר הבית הלבן מזכיר יותר ויותר את ורסאי. לבוחרים יש רצונות סותרים: מחירים נמוכים ושכר גבוה; מעט מהגרים וכוח עבודה זול; עלייה בשווי הדירות שלהם ודיור זול כאשר ילדיהם רוכשים אותו. אם הבעיה היחידה הייתה שהבוחרים מענישים את השלטון על מחירים גבוהים, זה לא היה נורא. אבל אם יש טעות באבחון, הסכנה היא מפני מדיניות שגויה שתנסה "לתקן" את המצב. הדיבור על משבר יוקר המחיה מערבב בעיות מדומינות ואמיתיות. אנשים רגישים למחיריהם של מוצרים שהם קונים כל הזמן. מחירי החלב בארה"ב והמזון והאנרגיה באירופה אכן עלו, אך השכר עולה בקצב מהיר יותר ובמיוחד בקרב העשירונים התחתונים. מבחינה זאת, אין משבר. חוץ מזה, איש אינו רוצה שהמחירים יחזרו לרמת 2019, משום שזה אומר משבר בנוסח יוון. אולם, ככל שחברות מתעשרות – יורד חלקה של ההוצאה על מוצרי יסוד ועולה החלק של השירותים. כולם שוכחים כמה זמן המתינו הוריהם עד שיכלו לקנות טלוויזיה, ולא מעריכים את תרומתה של הגלובליזציה לשיפור העצום באיכות המוצרים ולירידת מחיריהם. הם כן המומים ממחירה של תספורת, שלא לדבר על מעונות יום. בארה"ב השירותים מתייקרים בעקביות יותר מאשר הטובין; באירופה, בה יש פיקוח על מחירי הבריאות והשכירות, הבעיה היא יותר המצאי מאשר המחיר. זו בעיה אמיתית אחת.

זו בעיה של תחושה, לא מציאות כלכלית

בעיה אמיתית שנייה היא שהשכר הריאלי אכן עלה, אך לא כמו שוויים של נכסים. יחס העושר-תמ"ג קרוב לשיא בארה"ב. כדי להבין במה מדובר, דמיינו שניים המצויים בעשירון העליון ושכרם זהה. אחד מהם ירש מיליון דולר לפני עשר שנים, השקיע את הכסף במדד סטנדרד אנד פור'ס 500 וכיום יש לו 4 מיליון דולר. שניהם יכולים לרכוש בקלות מכונית ואייפון; אבל רק אחד מהם ירגיש את משבר יוקר המחיה כאשר יחשבו על רכישת דירה בסן פרנציסקו. מדובר על בעיה של תחושה, לא של מציאות כלכלית – ולמקבלי ההחלטות קשה לפתור אותה. כדי להוריד את מחירי הדיור והאנרגיה, למשל, עליהם להקל לבנות דיור וחוות רוח. כמעם כולם תומכים – בתנאי שלא בשכנותם. מחירי השירותים בארה"ב מתנפחים בשל כללי רישוי מגוחכים. הורדת מכסים תאט את האינפלציה, אך חברות המוגנות בידי המכסים פועלות להותיר אותם על-כנם. יישום מדיניות הגיונית היא קשה במיוחד בעולם שבהנהגתה של ארה"ב יצא נגד השווקים החופשיים והסחר העולמי, מסביר אקונומיסט. הסכנה היא שפוליטיקאים יפנו לפתרונות מזיקים כמו פיקוח על המחירים. המשק האמריקני צפוי לגאות השנה בשל קיצוצי המס, והפדרל ריזרב יהיה תחת לחץ פוליטי להוריד את הריבית. דונלד טראמפ מציע לתת לכל משק בית 2,000 דולר במימון המכסים. קשה לחשוב על שילוב טוב יותר של צעדים שיובילו לעליית מחירים. כאשר מתקבעים סיפורים על הכלכלה, קשה לשנות אותם. בעשור האחרון סיפרה ארה"ב לעצמה שעובדי הצווארון הלבן נותרו מאחור באשמת האליטות של החוף המזרחי, וכך צמח המרד הפופוליסטי. הנתונים מגלים שאין זה נכון: שכרם של חסרי השכלה אקדמית עולה בהתמדה מאז 2016. אבל הסיפור הזה שימש כצידוק לשורה של מהלכים מזיקים. משבר יוקר המחיה יכול להיות סיפור שכזה, בלי קשר לעובדות; זוהי מלכודת.