מבחינתם של אירנים רבים, מצב הרוח הבולט בשנת 2025 היה יאוש. המדינה חוותה מלחמה, קריסה כלכלית ומשבר סביבתי. היה זה רק עניין של זמן עד שיפרצו שוב מהומות; השאלה היחידה הייתה מה יצית אותן. ההתחלה הגיעה מנקודה בלתי צפויה: ב-28 בדצמבר שבתו סוחרי מוצרי החשמל בטהרן, הסובלים מנפילת שווי הריאל. משם התפשטו ההפגנות לרחבי המדינה. אלו אינן הפגנות ענק, מדגיש אקונומיסט – אלפים, לא מיליונים כמו ב-2009 – אבל הן הגדולות ביותר מאז 2022. המשטר דיכא אותן ביד קשה בערים קטנות, אך כרגע נמנע מעימות גלוי בערים הגדולות. יש לאירנים סיבות רבות לכעס. הריאל איבד 40% מערכו מאז המלחמה בחודש יוני, ובחודש שעבר ירד לשפל של 1.4 מיליון לדולר. שכר המינימום הוכפל בשתיים האחרונות, אך מסתכם בשני דולרים ליום. האינפלציה היא מעל 40%. אספקת המים והחשמל קטועה. הבעיות הללו מלוות את אירן מזה שנים, ואחרי כמעט 50 שנה של שלטון מוסלמי – אירן היא מדינה במצב של תסיסה מתמדת, עם התפרצויות קטנות בין ההתפרצויות הגדולות של אחת לכמה שנים. מסעוד פזשכיאן הבטיח רפורמות כאשר נבחר לנשיא ביולי 2024, אך קשה לעשות זאת כאשר השליט העליון הוא איש דת בן 86 המתנגד לכל שינוי. עלי חמינאי אינו מוכן לוויתורים בתחומי הגרעין והטילים, וכך מונע הקלה בעיצומים. היו בממשל מי שקיוו שהמלחמה נגד ישראל תלכד את העם, הממשלה ויתרה על אכיפת החיג'אב ופנתה לרגשות לאומיים עתיקי יומין – אך כל אלה לא עזרו. אולם, אם המשטר נראה חסר כיוון – כך גם האופוזיציה. כדי שמחאות יצליחו, הן זקוקות להיקף משמעותי, מנהיגות ויכולת לסכסך בין השליטים. באירן אין אף אחד מאלה. רוב האירנים מעדיפים להישאר בבית, תנועת המחאה אינה מאורגנת ואינה מונהגת ואין סימנים לסדקים בשלטון. כל אלו מלמדים שהמחאה הנוכחית תדעך או תימעך, כמו קודמותיה. אולם, ממשיך אקונומיסט, הפעם ישנם שני גורמים בלתי צפויים: בנימין נתניהו ודונלד טראמפ. האפשרות של מלחמה נוספת עם ישראל עשויה לעצב מחדש את הפוליטיקה האירנית בדרכים שקשה לחזות. כך גם האפשרות של התערבות אמריקנית, מפניה הזהיר טראמפ בצורה מפורשת. כמו תמיד, קשה לדעת למה הוא מתכוון, אך לאירן יש סיבה טובה לקחת אותו ברצינות: הוא חיסל את קאסם סולימאני בקדנציה הראשונה והפציץ את מתקני הגרעין בקדנציה השנייה. אירן תמיד הרגה מפגינים, ואם ההפגנות יסלימו – תהרוג נוספים. האם במקרה כזה טראמפ יממש את איומו? וכיצד? איש אינו יודע.