כתב וייניך אינו רק “טקסט לא מובן”. יש לו תכונות מדידות היטב: אורך מילים קבוע יחסית, חזרות מוזרות, מילים שמופיעות פעם אחת בלבד, ודפוסי שכיחות שמזכירים שפה טבעית - אך אינם זהים לה.
עד היום, אף צופן היסטורי מוכר לא הצליח לשחזר את כל התכונות הללו יחד. צופן Naibbe כן מצליח לשחזר רבות מהן בו־זמנית.
בין היתר, הטקסטים המוצפנים:
- מציגים אורך מילים דומה לכתב וייניך
- מקיימים התפלגות שכיחות מילים הדומה לחוק זיף, המאפיין שפות טבעיות
- כוללים אלפי מילים שונות, רובן נדירות
- מראים מבנים חוזרים המזכירים “שורשים” ו”סיומות”
- ניתנים לפענוח חד־משמעי חזרה לטקסט המקורי
חשוב להדגיש: המטרה אינה לטעון שזהו הצופן שבו נכתב כתב וייניך, אלא להראות שצופן כזה אפשרי.
איך מפענחים טקסט כזה
למרות המראה האקראי, לצופן יש דקדוק פנימי. כל מילה מורכבת מחלק פתיחה וחלק סיום, וכל אחד מהם שייך למשבצת מוגדרת. בזכות זה, מי שמכיר את הטבלאות יכול לזהות היכן מסתיימת יחידת הצפנה אחת ומתחילה הבאה.
החוקר אף מדגים כיצד ניתן להצפין ולפענח טקסטים קלאסיים מלטינית - למשל פתיחת האנאיס של ורגיליוס - ולקבל טקסט שנראה וייניכי לחלוטין, אך ניתן לשחזור מדויק.
מה זה לא אומר
המחקר אינו מוכיח שכתב וייניך אכן מוצפן. הוא גם אינו טוען שהתוכן הוא רפואי, אסטרולוגי או אלכימי. בנוסף, הצופן עדיין אינו מצליח לשחזר את כל מגוון המילים הנדירות המופיעות בכתב וייניך.
ובכל זאת, הוא מציב רף חדש: לראשונה מוצג צופן ריאלי היסטורית שמצליח לחקות את כתב וייניך בצורה מקיפה, בלי להזדקק למחשבים מודרניים או להנחות מופרכות.
אם כתב וייניך הוא אכן צופן מסוג זה או דומה לו, המשמעות דרמטית: מדובר בטקסט קריא, מתוכנן ובעל משמעות, שנכתב בידי קבוצה מאורגנת של סופרים. לא תרמית, לא שטות ולא שפה חייזרית - אלא טכנולוגיית הצפנה מוקדמת ומבריקה.
הוויכוח רחוק מסיום, אך מחקר Naibbe משנה את כללי המשחק: מעתה, מי שטוען שכתב וייניך אינו יכול להיות צופן - נדרש להסביר מדוע צופן כזה, שעומד בכל המבחנים הסטטיסטיים, אינו רלוונטי.