התגובות החריפות הגיעו לאחר שטראמפ חזר והעלה בראיונות פומביים את האפשרות שארצות הברית תיטול שליטה על האי הארקטי, תוך שהוא מציג את חשיבותו האסטרטגית-ביטחונית של האזור על-רקע פעילות גוברת של רוסיה וסין בארקטיקה. טראמפ טען כי האינטרס האמריקני מחייב חשיבה מחודשת על מעמדה של גרינלנד. בדנמרק הבהירו כי היחסים האסטרטגיים עם ארצות הברית חשובים, אך אינם יכולים לבוא על חשבון ריבונות, עצמאות או שינוי גבולות בכפייה. במקביל, מדינות אירופיות החברות בנאט”ו הביעו תמיכה בעמדת דנמרק והזהירו כי ניסיון חד-צדדי לשינוי מעמד טריטוריאלי בתוך הברית עלול לערער את יסודות ההגנה הקולקטיבית.

גרינלנד ממוקמת בין האוקיינוס הארקטי לאוקיינוס האטלנטי ומהווה חוליה גאוגרפית מרכזית בין צפון אמריקה לאירופה. המרחק בין החוף הצפון-מערבי של גרינלנד לאלסקה הוא כ-3,200 ק"מ, ואילו המרחק בין נואוק, בירת גרינלנד, לחופה המזרחי של קנדה עומד על כ-1,000 ק"מ בלבד. בשטח האי פועל גם בסיס חיל-האוויר האמריקני Thule Air Base, רכיב מרכזי במערך ההתרעה וההגנה של ארה”ב ונאט”ו מפני איומים בליסטיים.

גרינלנד מחזיקה פוטנציאל משמעותי של משאבי טבע, ובהם מתכות נדירות החיוניות לתעשיות טכנולוגיה מתקדמות, סוללות, מערכות נשק ואנרגיה ירוקה. בנוסף קיימים באי מרבצים של ברזל, אבץ, עופרת, זהב ואורניום. הפשרת הקרחונים והתחממות האקלים מגבירות את הנגישות למשאבים אלה, ומעצימות את העניין הכלכלי והביטחוני של מעצמות עולמיות באזור הארקטי.

אוכלוסייה ומבנה שלטוני

בגרינלנד מתגוררים כ-56,000 תושבים בלבד, רובם בני העם האינואיטי. האוכלוסייה מרוכזת ברובה לאורך רצועות החוף, בעוד שמרכז האי מכוסה קרחונים ואינו מיושב. גרינלנד נהנית ממעמד של טריטוריה אוטונומית במסגרת ממלכת דנמרק, עם סמכויות רחבות בתחומי פנים, כלכלה וניהול משאבי טבע, ולצידה זכות עתידית לקדם עצמאות מלאה באמצעות משאל עם. העימות המדיני סביב גרינלנד ממחיש את החרפת המאבק הגיאופוליטי באזור הארקטי, שבו משתלבים שיקולים ביטחוניים, כלכליים ואסטרטגיים, ומציב את נאט”ו בפני אתגר רגיש ביחסי הפנים שלה.