הממשל האמריקני בראשות הנשיא דונלד טראמפ הציב לשלטון הזמני בוונצואלה דרישה חד־משמעית: ניתוק מלא של הקשרים המדיניים, הכלכליים והאנרגטיים עם סין, רוסיה, אירן וקובה, כתנאי מקדים להעמקת שיתוף הפעולה עם ארצות הברית ולהסדרה מחודשת של יצוא הנפט הוונצואלי (06.01.26). על-פי דיווחים של כלי תקשורת אמריקניים, ובראשם ABC News ו-Bloomberg, הדרישה הועברה לגורמים הבכירים בשלטון הזמני בקראקס כחלק ממהלך רחב שמובילה וושינגטון לשינוי מפת ההשפעה האסטרטגית בדרום אמריקה ולהוצאת יריבותיה של ארה"ב מענף הנפט הוונצואלי. הנשיא טראמפ עצמו הצהיר כי ונצואלה התחייבה להעביר לארצות הברית בין 30 ל-50 מיליון חביות נפט גולמי, תוך הדגשה כי המהלך נועד, לדבריו, "להוציא את הסינים ואת הרוסים משדות הנפט". במקביל, הממשל פועל להזמנת חברות נפט אמריקניות גדולות להשתלב בשיקום תשתיות האנרגיה במדינה, כאשר ההחזר להשקעות ייעשה באמצעות נפט שיופק מהשדות המקומיים. במוקד הדרישה האמריקנית עומדת סין, שנחשבת עד כה ללקוחה המרכזית של הנפט הוונצואלי, לצד רוסיה המחזיקה בזכויות והשקעות משמעותיות בשדות נפט, אירן המעורבת בשיתופי פעולה טכנולוגיים ואנרגטיים, וקובה התלויה באספקת נפט מסובסדת מקראקס. לפי גורמים אמריקניים, המשך הקשרים עם מדינות אלה נתפס בוושינגטון כאיום אסטרטגי וכמנוגד לאינטרסים של ארה"ב באזור. המהלך מלווה בלחץ כלכלי וצבאי מתמשך. המצור הימי שהטילה ארצות הברית על ונצואלה בדצמבר 2025 נותר בעינו, ובוושינגטון מעריכים כי ללא שיתוף פעולה עם הדרישות האמריקניות, השלטון הזמני יתקשה לממן את פעילות מנגנוני הביטחון ולייצב את הכלכלה בטווח הקצר. התגובות הבינלאומיות לא איחרו להגיע. סין הגדירה את הדרישות האמריקניות "התערבות הגמונית בוטה". רוסיה הביעה "סולידריות" עם ונצואלה אך לא הודיעה על צעדים מעשיים. קובה הזהירה מפני פגיעה חמורה ביציבותה הכלכלית, ואילו נשיא ברזיל לולה דה סילבה טען כי ארצות הברית "חצתה קו אדום ביחסים הבין־לאומיים". בשלב זה, השלטון הזמני בוונצואלה טרם פרסם תגובה רשמית לדרישות, ולא ברור אם ייעתר לאולטימטום האמריקני או יבחר לנסות לאזן בין וושינגטון לבין שותפיו הוותיקים.