פוגל פירט את השיטות שנדונו: זריקת רעל, מסיכת חנקן, כיתת יורים ותלייה, והדגיש כי "בשום מקום לא מופיע כיסא חשמלי". לדבריו, השיטה המוגדרת כהומנית ביותר היא זריקת רעל, ואילו מסיכת חנקן הוגדרה כשיטה שבה "הנראות נקייה". הוא הוסיף כי ההמלצות כוללות הקמת גוף אנונימי, בצירוף חובש או פראמדיק שיוכשר ייעודית לביצוע העונש. ח"כ עאידה תומא סלימאן הביעה התנגדות נחרצת לעצם הדיון בעונש מוות ולדרכי ביצועו. לדבריה, "אף פעם לא תיארתי לעצמי שאצטרך לדון באיזו דרך עדיף להמית אדם". היא הביעה חשש מטעויות שיפוטיות והוסיפה: "אני נגד עונש מוות בכל צורה. החוק הזה משריש תפיסה שלפיה פלשתינים הם חיות ולא בני אדם. אני פלשתינית וערבייה אזרחית מדינת ישראל ואני בן אדם. החיים שלנו שווים". לדבריה, יש להפנות את המאמץ לדיונים במאבק בפשיעה. נציג צה"ל, רס"ן תכלת מרדכי, הציג עמדה ביקורתית כלפי ההצעה. הוא טען כי חקיקה שתחייב את המפקד הצבאי לשנות צווים ביהודה ושומרון עלולה לעורר טענות של סיפוח דה פקטו וקשיים משפטיים. לדבריו, לבתי המשפט הצבאיים קיימת כבר היום סמכות להטיל עונש מוות, אך זו לא הופעלה בעקבות מדיניות מדינית ברורה. הוא התריע כי היעדר זכות ערר על גזר הדין מנוגד לדין הבינלאומי, בהתאם לסעיף 75 לאמנת ז'נבה, וציין כי קביעת עונש חובה ביהודה ושומרון ולא בדין הישראלי מעוררת בעיה מהותית. נציג המשרד לביטחון לאומי, עו"ד יאיר מתוק, אמר כי קיימות פסיקות בארצות הברית שדחו טענות עקרוניות נגד עונש מוות. לדבריו, קיימים מקורות בחוק בתי המשפט ליישום העונש, אך נדרשת התאמה ועידכון של פקודות שב"ס לצורך קביעת נוהל הביצוע. "מתקיים שיח בנושא עידכון התקנות ושיטות הביצוע", ציין. נציגת שב"ס, כלאי מיכל נחום, הדגישה את הצורך בחיסיון מלא. לדבריה, השירות בחן את הוראות החוק הקיים וניסה להתאימן להצעה החדשה, תוך הערכה כי המתקן והסגל חייבים להיות מסווגים. "יש חשיבות לסודיות ולחיסיון כדי לשמור על ביטחון הסגל והמתקן", אמרה. מנגד, הד"ר נעם הופשטטר מהוועד הציבורי נגד עינויים בישראל טען כי כל השיטות שנדונו הוכרו בדין הבינלאומי כיחס אכזרי ובלתי אנושי. לדבריו, "ישראל מוציאה את עצמה ממשפחת העמים, וההצעה נשענת על אדנים מפלים באופן גזעני". הוא הביע חשש מהחלה רחבה של החוק גם בהקשרים נוספים, כגון חקיקה עתידית בתחום ארגוני פשיעה. לירן ברוך, מפורום נכי צה"ל למען ביטחון ישראל, תמך בחוק ואמר כי כבר בשנת 2018 הוגשה הצעה מקיפה למיגור הטרור, שכללה עונש מוות, הריסת בתי מחבלים, גירוש משפחות וקיזוז כספי הרש"פ. "אסור למצמץ לרגע. חשוב להעביר את החוק הזה", אמר.

עמית אסא, איש שב"כ לשעבר וחבר בפורום, טען מניסיונו כי מחבלים פועלים מתוך ידיעה ברורה שיישלחו לכלא וישוחררו בעתיד. לדבריו, הם אינם מתחרטים ורוצים לשוב ולרצוח. "זה מאבק בין תרבות לברבריות, וההתייחסות צריכה להיות אחרת", אמר בהתייחס לטענות בדבר זכויות אדם. יועמ"ש הוועדה, עו"ד עידו בן יצחק, הדגיש כי יש לקיים דיון גלוי ומלא בעמדות גורמי הביטחון, כדי למנוע ספקולציות. הוא הזכיר כי בית המשפט בארצות הברית קבע שעונש מוות חובה אינו חוקתי, וכי מדרג נורמטיבי ואופן ביצוע העונש חייבים להיקבע בחקיקה ראשית ולא בתקנות. בסיכום הדיון חזר יו"ר הוועדה ח"כ פוגל על עמדתו: "רובם של הנוח'בות והמחבלים מודים וגאים במה שעשו. העונש נכון, מוסרי וערכי. הוא לא ברברי אלא מציל חיים".