סון הר־מלך: “משרתים תחילה” ואיום בחקיקה
יו"ר הוועדה ח"כ לימור סון הר־מלך הציגה קו תקיף: השדות הקליניים הם “משאב לאומי אסטרטגי, יקר ערך ומוגבל”, ולדבריה יש להעדיף באופן מובהק בוגרי צה"ל וחיילי מילואים, לרבות מי שלמדו רפואה בחו"ל. היא תקפה את מה שכינתה “אפליה מתקנת” לטובת מי שאינם משרתים, והציבה קו אדום ביחס לבוגרי מוסדות בשכם ובמזרח ירושלים, בטענה לסביבה של הסתה וקרבה לגורמי טרור.
עוד הודיעה כי אם לא יוצג שינוי מדיניות דרמטי, מהיר ומערכתי, הוועדה תקדם חקיקה פרטית ודחופה.
עלייה במספר המתמחים מבוגרי שכם ומזרח ירושלים
במהלך הדיון נמסר כי בשנה האחרונה חל גידול של כ־74% במספר הסטודנטים לרפואה בוגרי א־נג׳אח בשכם ואל־קודס במזרח ירושלים המתמחים בבתי החולים בארץ: מכ־70 ל־122. בנוסף הוצגו נתונים נקודתיים לגבי קליטת סטודנטים מאל־קודס בבתי חולים שונים.
רחל ברנר שלם, מנהלת אגף תכנון כוח אדם במשרד הבריאות, הציגה את עמדת המשרד: המדינה מאפשרת לימודי רפואה בחו"ל רק במוסדות מאושרים, וסטודנטים שלמדו במוסדות שאינם מאושרים אינם יכולים להתקדם במסלול הרישוי בישראל. לדבריה, היעד הלאומי הוא הגדלת מספר הסטודנטים לרפואה בישראל מ־1,200 ל־1,700 בשנת 2027, כאשר רוב מוחלט של מקומות ההכשרה ינוצל בידי סטודנטים הלומדים בארץ.
עוד ציינה כי עם פרוץ המלחמה ביקש מנכ"ל משרד הבריאות מהפקולטות לרפואה בישראל לקלוט ללימודים מילואימניקים שקיבלו צו 8 ולמדו רפואה בחו"ל. האוניברסיטאות העניקו למילואימניקים תנאים מועדפים, והחל משנת 2026 סטודנט מילואימניק שיגיע לבצע שדות קליניים בישראל לא יידרש לשלם עבור ההכשרה.
החוזר קיים - האכיפה בעייתית
במשרד הבריאות קיים חוזר המסדיר הקצאת שדות קליניים לסטודנטים ישראלים הלומדים רפואה בחו"ל, ובו נקבעה עדיפות ברורה ללומדים בארץ, לצד כללים לגודל הקבוצות ולשעות ההוראה.
עם זאת, בדיון עלה כי קיימים פערים משמעותיים ביישום: אין תמונת נתונים מלאה על כלל הסטודנטים הלומדים בחו"ל, קיימים דיווחים חלקיים בלבד על עמידה בתנאים, והבקרה המערכתית אינה מיושמת באופן שיטתי. נקודה זו הוצגה כבעיה מבנית, ללא קשר לשאלות הפוליטיות שעלו בדיון.
בתי החולים: מצוקת כוח אדם בשטח
הפרופסור
דן שוורצפוקס, סגן מנהל סורוקה, הבהיר כי מנקודת מבט ניהולית האחריות המרכזית היא לספק מערכת בריאות מתפקדת לתושבי הדרום. לדבריו, “אין לי את ה'לוקסוס' לברור מי מתמחה אצלי”, אמירה המשקפת את המחסור בכוח אדם ואת המתח בין מדיניות תיעדוף לבין המציאות בשטח.