יותר מ־50 נשים בריאות בישראל אושפזו בשנים האחרונות לאחר טיפולי החלקת שיער, עם אבחנה של אי־ספיקת כליות חדה - נתון חריג שהוביל את משרד הבריאות ואת ועדת הבריאות של הכנסת לאסור שימוש בחומצה גליאוקסילית בתמרוקים להחלקת שיער. ועדת הבריאות של הכנסת אישרה (12.1.26) תיקון לתקנות הרוקחים, הקובע איסור על שימוש בחומצה גליאוקסילית בתכשירים המיועדים להחלקת שיער. האיסור נקבע כהוראת שעה לשנה, וזאת אף שהחומר טרם נאסר לשימוש באיחוד האירופי. יו"ר ועדת הבריאות, ח"כ לימור סון הר מלך, הבהירה בדיון כי מדובר בצעד הכרחי: "שמירה על בריאות הציבור היא מעל הכול. כאשר עולה חשש ממשי לפגיעה חמורה בנשים בריאות, אין מקום להמתין. אנחנו מבקשים להדק את הפיקוח על חומרי קוסמטיקה שעלולים לסכן את המשתמשים". עשרות מקרים, דפוס חוזר נציגת הלשכה המשפטית במשרד הבריאות, עו"ד אור אלדר, הציגה בפני חברי הוועדה את התשתית המקצועית שהובילה לאיסור. לדבריה, במהלך השנים האחרונות הצטברו במשרד עדויות מדעיות וקליניות רבות, המצביעות על סיכון בריאותי משמעותי הכרוך בשימוש בחומצה גליאוקסילית בהחלקות שיער. לפי הנתונים שהוצגו, התקבלו דיווחים ממוסדות רפואיים ברחבי הארץ על כ־50 נשים בריאות שפיתחו אי־ספיקת כליות חדה בסמיכות זמנים לביצוע החלקת שיער. במקרים אחדים נדרש אשפוז ממושך, וחלק מהנשים נזקקו למעקב נפרולוגי מתמשך. בעקבות הדיווחים יזם משרד הבריאות שורת בדיקות מקיפה, שכללה בדיקות מעבדה למוצרי ההחלקה, סקירת ספרות מדעית עדכנית ודיונים מקצועיים עם ועדה מייעצת. הוועדה כללה מומחים מתחומי הנפרולוגיה, הטוקסיקולוגיה והפרמקולוגיה הקלינית. חשד לקשר סיבתי ברור על בסיס הבדיקות והסקירה המדעית עלה, לפי משרד הבריאות, חשד לקשר ברור בין השימוש במוצרים המכילים חומצה גליאוקסילית לבין נזק לכליות. בין היתר צוין כי החומצה עלולה לעבור בגוף תהליך מטבולי היוצר הצטברות של חומרים הפוגעים ברקמת הכליה. במשרד הבריאות הדגישו כי לא מדובר בתכשיר חיוני או רפואי, וכי קיימים בשוק רכיבים חלופיים להחלקת שיער שאינם מקושרים לסיכון דומה. משכך, הוחלט כי עקרון הזהירות מחייב התערבות רגולטורית מיידית. ישראל מקדימה את אירופה נכון למועד זה, החומצה הגליאוקסילית טרם נאסרה לשימוש באיחוד האירופי. עם זאת, רשויות באירופה בוחנות בימים אלה את הוספתה לרשימת החומרים האסורים בתמרוקים, על-רקע מידע מדעי שהולך ומצטבר. בשל אי־הוודאות, ועל אף הסטייה מהאסדרה האירופית הקיימת, החליטה ישראל לפעול באופן עצמאי ולקבוע את האיסור כהוראת שעה לשנה אחת. בתום התקופה ייבחנו מחדש הנתונים המדעיים והתפתחויות האסדרה באירופה, ויוחלט אם להפוך את האיסור לקבוע.