האמת התגלתה רק כאשר מלכה העיד בדצמבר 2021 בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בהליך נגדו בעקבות הרשעתו. הוא סיפר שם, כי סעדה הבטיח לו טובות הנאה בעל-פה וללא תיעוד. סעדה טען בעדותו בבית המשפט המחוזי, כי בשלב בו הוגש כתב האישום, מלכה לא היה עד מרכזי מבחינת התביעה. סובל אומר: "הסבר זה עומד בסתירה מוחלטת לעובדות; אינני מקבלו; ולאור מעורבותו האישית העמוקה של סעדה בעריכת ההסכם עם מלכה – אני מתקשה לקבל שזו גם עמדתו המקצועית של סעדה או שכך סברה המאשימה בעת הגשת כתב האישום". הוא מציין, כי ראש צוות התביעה, עו"ד שירה קני-טל, שללה בו במקום את דבריו של סעדה:" ערן מלכה הוא נדבך מרכזי בראיות בתיק הזה, זו עמדת המאשימה, אין שאלה בכלל". סובל מציין: "הגילויים ביחס למלכה, ובכלל זה האופן בו נמסרו אמרותיו, הם שהביאו את הפרקליטות להבנה כי לא ניתן לייחס לעדותו משקל - והפער בין כתב האישום המתוקן למקורי מלמד עד כמה מרכזית הייתה עדותו. אוסיף, בלי לפרט, כי לאחר שנחשפתי למלוא ראיות התביעה ברור כי ללא עדותו של מלכה, אין בסיס ראייתי לחלק ניכר מהעובדות הנטענות באישומים אלה, ולו לכאורה". עוד הוא מעיר, כי "כאשר גוף אחר בפרקליטות שאינו מח"ש טען בפני בית המשפט, העובדות האמיתיות באשר למועד בו הושגו ההסכמות עם מלכה נפרשו כהוייתן מהיום הראשון". סובל קובע בחומרה חריגה ביותר: "למרבה הצער, עם התקדמות המשפט ושמיעת הראיות עלה כי לא ניתן לסמוך על הצהרות מח"ש, והתברר כי העובדות הנכונות בעניין מועדי המו"מ וההסכמות עם מלכה, לא היו אלו שמח"ש העלתה על הכתב בהסכם עד המדינה עימו [ועליו חתם סעדה – א.ל] ושבה הצהירה מספר פעמים בפני בית המשפט, אלא אותן עובדות שנתמכו בנתונים האובייקטיביים עוד בעת הגשת כתב האישום ושנעשה ניסיון פסול להסתירן". רק באמצע 2022 התברר, כי לא היה אמת בגרסתה של מח"ש, לפיה מלכה הפליל את פישר ללא כל תמורה מצידה.

לדברי סובל, "שרצר סיפר בעדותו רק חלק מהאמת, והכחיש עובדות שהוכחו באופן פוזיטיבי ושבהן נעוץ חוסר החוקיות המהותי בהסתמכות מח"ש על ההודעות שגבתה ממלכה טרם הגשת כתב האישום. לצד הודאתו בקיומו של סיכום כתוב בין סעדה לבאי-כוחו של מלכה קודם להסכם עד המדינה מיום 4.6.2015, דבק שרצר בעקביות בטענה שהסיכום האמור נערך רק לאחר הגשת כתב האישום, וכי עד להגשת כתב האישום (14.5.2015) לא נערך מו"מ כלשהו בין מח"ש למלכה... גרסה בלתי אמינה זו של שרצר הופרכה לחלוטין" בעדויות עורכי דינו של מלכה, עופר ברטל ועדי כרמלי, ובגרסתו המאוחרת של מלכה. עוד מציין סובל: "לקראת סופה של פרשת התביעה התקבלו שתי ראיות חותכות לכך שטענת מח"ש לכל אורך השנים, וכן דבריהם של סעדה ושרצר בעדויותיהם לפני, לפיהם גרסאותיו המפלילות של מלכה נמסרו כביכול עד להגשת כתב האישום במעמד של חשוד רגיל - אינם אמת. האמת היא, שמלכה היה באותה עת במעמד של חשוד שניהל מו"מ לקראת הסכם עד מדינה, ומסר את הודעותיו תחת הסכמה על חיסיון שימוש. שתי הראיות החותכות התקבלו במהלך החקירה הנגדית של סעדה". לדברי סובל, סעדה חתם עם מלכה ב-4.6.2015 על הסכם "בו נכתב, בניגוד גמור לעובדות שהוכחו בפני, 'כי עוד טרם הגעה להסכם זה, בשלב החקירה, הנאשם [מלכה – א.ל] מסר גרסה שהפלילה אותו ואחרים, כל זאת מבלי לבקש תמורה ומבלי שהובטחה לו תמורה', וכי התמורה הנקובה בהסכם ניתנה למלכה בגין הגרסה אותה מסר 'לאחר הגשת כתב האישום, במסגרת הסכם זה... אודות מעורבותם של גורמים שונים, חלקם בכירים לעבר, בעבירות פליליות', באופן היוצר חיץ מלאכותי וכוזב בין המידע שמלכה מסר לפני הגשת כתב האישום ובין המידע אותו מסר לאחר מכן". הסכם זה עמד בסתירה חזיתית לסיכום בין סעדה לברטל חודש קודם לכן. סובל מוסיף: "יתר על כן, בניגוד להוראות הדין ולהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, המחייבות לכלול במסגרת רשימת חומר החקירה המועבר לעיון ההגנה כל מסמך הנוגע למגעים עם מועמד להיות עד מדינה, לא כל שכן את המסמך בו עסקינן אשר פתח באופן רשמי את המו"מ לקראת הפיכתו של מלכה לעד מדינה, סעדה לא דאג לכך שהמסמך יקבל ביטוי בתיק החקירה; ראה עצמו פטור מלהעביר לתיק עותק מהמסמך או אפילו מזכר בדבר קיום המסמך ותוכנו. "כתוצאה ממחדלים אלו, נמנע מנציגי התביעה שניהלו את ההליך, ובכלל זה פרקליטי מח"ש, להעמיד את בית המשפט, עוד בתחילת הדרך ולאורך שנים לעומק המשפט, באשר למעמד של מלכה ולהסכמות עימו; בית המשפט מצא עצמו נאלץ לנתב את הדיונים הרבים בסוגיה זאת כסומא באפלה; והחלטות מהותית שיכולות וצריכות היו להתקבל בהתאם למצב הדברים הנכון... ניתנו במתכונת שונה מזו שצריכה הייתה להינתן, באופן שגרם להארכה ולסרבול עתירי היקף של ההליך ולגילוי האמת בשיהוי רב".

עוד מציין סובל, כי סעדה הציג בעדותו מסמך שמצא בביתו ושאותו שמר לאחר סיום עבודתו במח"ש. היה זה חלק משורה של מסמכים שנועדו להוכיח את טענותיו נגד היועץ המשפטי ופרקליט המדינה דאז, אביחי מנדלבליט ושי ניצן, כולל התכתבות דוא"ל ממאי 2015 "אותה הדפיס ושמר 'ליום סגריר'". סובל מסכם: "למרות החשיבות הרבה של המועד בו מלכה נעשה מועמד לעד מדינה - ואולי בגלל חשיבות זו, ועל-מנת לשוות להודעותיו כוח ראייתי שבפועל לא היה בהן - פעלה מח"ש, בראש ובראשונה באמצעות ההסכם עליו חתם סעדה ביום 4.6.2015, על-מנת ליצור את הרושם המטעה כאילו המו"מ שנוהל עם מלכה החל רק לאחר הגשת כתב האישום, וכאילו מלכה מסר את אמרותיו המפלילות מרצונו הטוב בלבד, מבלי שקיבל כל טובת הנאה נגדן, עניין המשווה לדבריו משקל שונה בתכלית, וזאת בניגוד לשורת ראיות מהימנות. "נציגי מח"ש טענו בבית המשפט, פעם אחר פעם באופן המחייב ביותר, כי לא היה מו"מ בטרם הוגש כתב האישום; סעדה העיד כך באזהרה; וגם שרצר - וכל זאת בניגוד לראיות ברורות, ובכללן מסמך אותו כתב סעדה בעצמו. קשה להפריז בחומרת ההתנהלות והנזק שהיא גרמה להגנת אותם הנאשמים שנגדם ביקשה מח"ש לעשות שימוש בדבריו של מלכה. "גם אם ניתן להניח לזכות הפרקליטים שהופיעו בבית המשפט כי הם ניזונו מפי אחרים והוטעו על ידם, לא ניתן להניח זאת לזכותם של סעדה ושרצר, שניהלו בעצמם את המגעים מול מלכה, והכחישו בבית המשפט כי ניהלו עימו מו"מ קודם להגשת כתב האישום - וזאת, כאמור - בניגוד לעובדות שהוכחו לפני".