“אין לנו זמן”: דרישת היוצרים לחובת השקעה בהפקות מקור גיורא ואלה, המנהל הכללי של אקט - איגוד עובדים בקולנוע ובטלוויזיה, אמר כי בארגון חשים שיושבת-ראש הוועדה “רוצה בטובתנו” וכי הדרישה המרכזית היא חקיקה מהירה שתקבע חובה על ספקי תוכן להשקיע בהפקות מקור. לדבריו, נאמר ליוצרים שאפשר להתקדם במסלול של “דילוג על פרקים בעלי מחלוקת”, והוא הדגיש: “לנו אין זמן, אנחנו צריכים חקיקה בהולה… ואפשר לעשות את זה מהר”. דיסטל אטבריאן השיבה באותו קו: אם “נתעכב על כל סעיף” לא יתקבל החוק ולא יינתן מענה שיחזק את היצירה הישראלית.

מניין חוקי והצבעות: בין “שלושה מספיקים” לדרישה לרוב משמעותי בסוגיית המניין החוקי בישיבות המועצה הוצגה פרשנות של משרד התקשורת שלפיה די במינימום של שלושה חברים: יושב-ראש המועצה, נציג ציבור ועובד מדינה. עורך הדין זיו גלעדי מצוות הייעוץ המשפטי במשרד הסביר שזה הרף המינימלי הנדרש. מנגד, עורכת הדין נעמה מנחמי מצוות הייעוץ המשפטי של הוועדה הציעה להדק את ההסדר כך שהחלטות ידרשו רוב חברי המועצה, ובהצבעות מהותיות לפחות חמישה מתוך שבעה. כדי להבטיח השתתפות בפועל הוצגו גם פתרונות של השתתפות מרחוק באמצעות שיחת ועידה חזותית, שנועדו לצמצם מצב שבו החלטות מתקבלות בהרכב מצומצם מדי.

גמול והחזר הוצאות: הוועדה רוצה גמישות, האוצר מציב קו אדום הצעת החוק מבקשת לקבוע שחברי המועצה יהיו זכאים לגמול או להחזר הוצאות עבור השתתפות בישיבות, מתוך רצון למשוך בעלי ניסיון. נקבעו גם חריגים: יושב-ראש המועצה, עובד מדינה ועובדי גוף מתוקצב או גוף נתמך. כאן נרשמה מחלוקת גלויה. חבר הכנסת איתן גינזבורג תהה מדוע עובדי גוף מתוקצב לא יקבלו גמול, ודיסטל אמרה שמדובר בסכומים “מאוד נמוכים” והזהירה מפני התקטננות סביב רכיב כספי כאשר מדובר במועצה “כל כך חשובה”. היא הציעה למחוק מסעיף 16(ב) את ההתייחסות לעובד גוף מתוקצב או גוף נתמך. משרד האוצר התנגד. איתי לביא השיב כי מדובר בעובדים שממילא מקבלים שכר ממקום עבודתם ולכן בעיני האוצר זה “חלק מהתפקיד שלו”. מבחינת האוצר, הרחבת הזכאות לגמולים עלולה לייצר כפל תשלום ולהפוך תקדים.

שיקול דעת עצמאי: איסור “הצבעת בלוק” והגדרת הפרת אמונים בהיבט המינהלי־אתי, מוצע לקבוע מנגנון שמחייב את חברי המועצה להפעיל שיקול דעת עצמאי. לפי הנוסח, נאסר על הצבעה על בסיס הסכם הצבעה, הנחיה מגורם חיצוני, או כל דרך אחרת שתפגע בעצמאות שיקול הדעת. הצבעה שאינה עומדת בתנאים הללו עשויה להיחשב להפרת חובת אמונים. המשמעות המעשית: ניסיון למנוע מצב שבו חבר מועצה “מגיע עם דף מסרים” או מחויבות מוקדמת לגורם חיצוני, ולהציב רף מחמיר שמאפשר גם אכיפה נורמטיבית אם יתברר שההצבעות אינן עצמאיות. פיזור המועצה: סמכות שר מול חשש מסעיף “פרוץ” הצעת החוק כוללת אפשרות לפיזור המועצה אם השר סבור שהיא אינה ממלאת תפקיד לאורך זמן ובאופן העלול לגרום לפגיעה משמעותית. לפי ההצעה, השר יוכל להתריע, ואם לא יחול שינוי המועצה תפוזר בידי הממשלה. היו"ר דיסטל העירה שהסעיף “פרוץ מידי” ועלול להצר את צעדיהם של חברי המועצה: לדבריה יש לדייק את הסמכות ולהביא “הגדרות ברורות” שיתחמו את המקרים שבגינם ניתן יהיה לפזר מועצה, כדי שלא תחיה “בכל רגע נתון בסכנת פיזור”.

ועדת האיתור: אקדמיה, יוצרים ושאלת היו"ר גם הרכב ועדת האיתור למועצת השידור החדשה עורר ויכוח. לפי ההצעה, ועדת האיתור תמנה חמישה חברים ובראשה יעמוד המנהל הכללי של משרד התקשורת. לצידו: מנהל רשות האסדרה או נציגו, הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר או סגנו, הממונה על אגף התחרות או נציג הרשות, ואיש אקדמיה שייבחר בידי ראשי החוגים לתקשורת. חברת הכנסת שלי טל מירון הציעה שהמנהל הכללי של משרד התקשורת יהיה חבר ועדה אך לא יושב-ראש, ובמקומו ימונה שופט בדימוס. דיסטל אטבריאן הציעה כיוון אחר: להחליף את נציג האקדמיה בנציג מארגוני היוצרים, שיידע “לדברר ולייצג את השטח”. בהמשך הדיון עלו גם רעיונות למנגנון מינוי יושב-ראש ועדת האיתור. המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, עורכת הדין אביטל סומפולינסקי, הציעה שנשיא בית המשפט העליון ימנה את יושב הראש. דיסטל אטבריאן השיבה בחדות שההצעות הללו נדחו “בצדק” ולדבריה הן פוליטיות. היא הוסיפה משפט שהפך מיד לציר מחלוקת: “עבורי בית המשפט העליון זה סופר פוליטי”.