"אני לא יכול להיות שותף למהלך כזה, אלא אם מסבירים לי כמו לאדם פשוט מהפרדס למה הדבר הזה נחוץ", אמר יו"ר ועדת הכספים ח"כ חנוך מילביצקי בדיון (14.1.26) על הצעת חוק לעידוד פעילות בשוק ההון תוך התנגדות להעברת סמכויות חקיקת משנה מתקנות להוראות וכללים שייקבעו בידי רשות ניירות ערך. כמעט כל הדוברים בדיון הסכימו על הכיוון הכללי: יצירת מסגרת מפוקחת לקרנות השקעה פרטיות בנאמנות, שנועדו לאפשר לציבור חשיפה לנכסים שאינם נסחרים, כמו מקרקעין והלוואות, לצד אפשרות לשילוב נכסים דיגיטליים. המחלוקת התמקדה בשאלה מי יקבע את ההסדרה המפורטת: האם שר האוצר באמצעות תקנות שמגיעות לאישור הכנסת, או רשות ניירות ערך באמצעות כללים והוראות שהיא תקבע בעצמה. מילביצקי טען כי העברת סמכויות נרחבת לרשות משמעותה “פיחות במעמד הכנסת” ו”כירסום איטי” בסמכויותיה. הוא דחה מראש את הטיעון שמדובר בנושאים “טכניים”, והבהיר שהפתרון לקשיי ביורוקרטיה אינו ויתור על סמכות פרלמנטרית אלא יצירת מנגנון בקרה שמונע מצב שבו שינוי מהותי מתרחש בלי שהוועדה תוכל לעצור, לשאול או לתקן. הרשות: בלי גמישות, הציבור יברח לשוק לא מפוקח היועץ המשפטי של רשות ניירות ערך, עו"ד אמיר וסרמן, הציג את הרקע: ענף קרנות הנאמנות מנהל, לפי דבריו, כ־750 מיליארד שקלים, והרשות מבקשת לפתח סגמנט מפוקח של קרנות השקעה פרטיות בנאמנות. המטרה שהציג: למנוע מהציבור להגיע לאפיקים מסוכנים ולא מפוקחים “שנתון להונאות”. הרשות הדגישה כי היא אינה מחליפה את חוק הקרנות, אלא מוסיפה התאמות לסוג הקרן החדש. היא הסבירה שהמדרג שהיא מציעה אינו חידוש מוחלט: סמכות לקביעת הוראות קיימת בחוק הקרנות מזה שנים ומשמשת באופן שוטף. ההבדל הנוכחי הוא בהיקף ההתאמות לסגמנט החדש, בעיקר בתחומים שבהם התקנות מתקשות לכסות מראש מגוון רחב של נכסים ושיטות שיערוך.