יו"ר הוועדה, ח"כ צביקה פוגל, ניסח זאת במפורש: "בשנתיים האחרונות רמדאן התנהל בצל מלחמה, אך השנה כוחות הביטחון נדרשים 'לתוצאה של המלחמה'. כלומר, לא עוד ניסיון לצלוח את החודש בשלום, אלא להוכיח שליטה מתמשכת גם בתקופה רגישה. לדבריו, ארבעה גורמים חיצוניים יוצרים סביבה נפיצה: אבטלה גבוהה ביו"ש, פשיעה מתרחבת בנגב ובגליל ובערים המעורבות, תופעת המפגעים הבודדים והסתה מצד ארגוני טרור הנתמכים בידי אירן". מול אלה, הגדיר פוגל את נוסחת הפעולה: מניעה, תגובה ובידוד השפעת כל אירוע כדי שלא יזלוג לזירות נוספות.

הגבלת כניסות - לא אמצעי משלים אלא עוגן דברי המשטרה חידדו את השינוי. סנ"צ עידו קציר, רע"ן מבצעים במחוז ירושלים, תיאר רמדאן "על-רקע מלחמה" כהנחת עבודה מחמירה. לדבריו, המטרה כפולה: לאפשר פולחן ותפילה, אך למנוע חגיגות או "תמונת ניצחון". ההמלצה המרכזית של המשטרה, בתיאום עם יתר הגורמים, היא הגבלת כניסת תושבי יו"ש לירושלים לפי גיל ומכסה - מה שהוגדר כאבן המשמעותית ביותר באיזון בין חופש הפולחן לבין שמירה על הביטחון. לצד זאת, ציין קציר פעילות מעצרים, טיפול במסיתים והפעלת חמ"ל תודעה קבוע המטפל בהסתה ברשתות.

קו התפר וההרתעה המקדימה גם צה"ל הציג תפיסה דומה. סא"ל שמעון עורקבי הבהיר כי הדגש הוא מניעת הסלמה בגבולות יו"ש ובקו התפר באמצעות סיכול מקדים וחיזוק מערכי ההגנה עוד לפני תחילת החודש. הדברים מצטרפים לדברי סנ"צ אופיר ביטון, שעמד על תיאום בין־ארגוני, הכשרות וגיוס מילואים, עד רמת “הכנה מנטלית ותודעת משימה” לכל שוטר.

מן העבר השני נשמעו קולות המבקשים להיזהר מהפיכת החודש עצמו לאגורם מאיים. ח"כ איימן עודה הדגיש כי עבור הציבור הערבי רמדאן הוא חודש תפילה, צום והתרוממות רוח, ולא נכון לייצר תחושת פחד קולקטיבית. ראשי רשויות מקומיות ונציגי חירום אזרחיים, בהם כבאות והצלה, מד"א ואיחוד הצלה, הציגו היערכות תפעולית נרחבת אך גם ביקשו שותפות מלאה בתהליכי קבלת ההחלטות. בדברי הסיכום חזר פוגל לנקודה המרכזית: המבחן לא יסתיים בסוף רמדאן, אלא חודש לאחריו. שם, לדבריו, תיבחן היכולת למנוע הסתה מתמשכת ולהתמודד עם ניסיונות להלהיט את ההמונים סביב אירוע דתי. המסר העולה מהדיון ברור: רמדאן הקרוב אינו עוד “אירוע רגיש” בלוח השנה הביטחוני, אלא מדד לבחינת שליטה, הרתעה ויכולת ניהול מציאות מורכבת לאורך זמן.