שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, דחה (19.1.26) את עתירתו של גיא מדמוני לקבלת פיצויים על נזקים שנגרמו במלחמת חרבות ברזל למסעדה שבבעלותו בבסיס חיל האוויר חצרים, אותה נאלץ לסגור למשך חודש וחצי. שטיין אומר כי מדובר במדיניות כלכלית המסורה לידי הממשלה ובג"ץ לא יתערב בה. מדמוני טען, כי יש לקבוע שבסיסי חיל האוויר הם "יישובי ספר" לצורך קבלת הפיצויים על נזקי המלחמה. רשימת היישובים נקבעת בידי שר האוצר באישור ועדת הכספים והיא מבוססת על מידת הקרבה לגבול. "העדיפות שניתנת לעסקים ביישובי ספר נובעת מרצון המדינה לעבות את ההתיישבות הסמוכה לגבולותיה ולעודד פתיחת עסקים שיביאו לפיתוח האזור", מסביר שטיין. שטיין אומר: "שיקול הדעת המסור לרשויות השלטון בקביעת מדיניות כלכלית, חברתית וביטחונית, אשר כוללת חלוקת משאבי המדינה, הינו רחב מאוד. הלכה היא עימנו, כי ביקורת שיפוטית שבמוקדה מדיניות כלכלית, חברתית וביטחונית תיעשה במשורה ותהא מוגבלת למצבים בהם המדיניות שנקבעה לוקה בפגיעה משמעותית בזכויות אדם, ובפרט בהפליה פסולה". מדמוני מבקש מבג"ץ להתערב בשיקול דעתו של שר האוצר, ממשיך שטיין. "בקשה זו מזמינה את בית המשפט להיכנס לנעלי המשיב, לשקול במקומו את המציאות הביטחונית במקום בו מנהל העותר את עסקו, לאמוד, במקום המשיב, את ההשלכות התקציביות הכרוכות בהכרזה על אותו מקום כיישוב ספר ולשנות את סדרי העדיפות בחלוקת המשאבים העומדים לרשות אוצר המדינה. זאת, אין בידינו לעשות. בשורה ארוכה של פסקי דין נפסק כי בית משפט זה לא ימיר את שיקול דעתו של הגורם המקצועי המוסמך בשיקול דעתו-שלו". לדברי שטיין, "העסק בבעלותו של העותר אינו ממוקם ביישוב ספר ואף אינו מוקף ביישובי ספר אשר חשופים לסיכונים ביטחוניים מוגברים ומתמשכים. כפי שהובהר בתגובת המשיב, נקודת המוצא בכל מלחמות ישראל היא כי פיצויים בגין נזקים כלכליים עקיפים מכוח תקנות הפיצויים מוענקים אך ורק לבעלי עסקים שעסקיהם ממוקמים בסמוך לגבולות המדינה, ביישובים אשר הוכרו כיישובי ספר. פשיטא הוא, כי מדובר בהבחנה עניינית בין יישובי קו הגבול לבין יישובים אחרים, להבדיל מהפליה פסולה; ומכאן שאין כל מקום להתערבותנו בשיקול דעתו של המשיב". השופטים דוד מינץ ורות רונן הסכימו עם שטיין. את מדמוני ייצג עו"ד משה הר-שמש, ואת המדינה - עו"ד הדס ערן.