קלנר: החייל לא אשם, מי שחינך אותו בלבל אותו ח"כ אריאל קלנר הציב את נקודת המוצא של המחנה הדורש שינוי: עדות לוחם שריון ששחזרה התלבטות בשטח בשבעה באוקטובר, כשהימנעות מירי הוסברה במונחים של מוסר. קלנר הדגיש שהוא אינו מאשים את החייל, אלא את ההכוונה הערכית שהונחה עליו. לטענתו, נוצר בלבול שמוביל חייל להבחין בין "אנשים בלי נשק" לבין אויב, עד כדי עצירת הפעלת כוח בזמן אמת. מכאן עבר קלנר לטענה רחבה יותר, בניסוח חריף: "לאט-לאט ערך הניצחון נשחק לטובת ערכים קוסמופוליטיים, אוניברסליים כמו כבוד האדם", והוא קישר זאת גם לשיח הציבורי סביב טיפול בלוחמים ובחקירות, כשהזכיר כדוגמה את "הסיפור של רדיפת הלוחמים בשדה תימן".

הוויכוח על המדרג: "הניצחון כתת סעיף" מול "זה כתוב שחור על גבי לבן" הרב יאיר קרטמן ממרכז יכין ביקש למסגר את הדיון כ"דיון ערכי" ולא משפטי. לשיטתו, אירועים בשטח אינם מוכרעים רק בפקודות ובחוק, אלא בתפיסת המוסר שהלוחם נושא איתו. אם התפיסה הזאת מוטעית, צריך לשוב למסמך שמעצב אותה ולתקן אותו.

קרטמן טען שהמחלוקת איננה טכנית, אלא שאלה של סדר עדיפות. הוא ניסה להראות כיצד התוכן שהחייל יוצק למילה "מוסר" משנה תוצאה מבצעית. מנגד, נשמעה בישיבה גם טענה הפוכה: שהמסמך כבר מעניק לניצחון מקום ראשון וברור, שכן הוא מופיע כערך מוביל ובניסוח חד של נחישות עד כדי חירוף נפש. הפער, כפי שנחשף בדיון, איננו רק מה כתוב, אלא איך מלמדים אותו, ואיזו פרשנות הופכת לסטנדרט בכיתה ובאימון.

הפעיל החברתי טל קופל טען כי בשנים האחרונות מתרחש תהליך עמוק של הפללה ושל ריסון יתר של עצם פעולת הלחימה, תהליך שלדבריו פוגע ביכולתו של צה"ל להכריע. הוא הציג את קדושת החיים ואת צמצום הפגיעה בבלתי מעורבים כערכים שהועלו לדרגת עיקרון עליון, עד כדי יצירת מגבלות מבצעיות שאינן מאפשרות ניצחון. קופל קשר זאת לשינוי בהרכב החברתי של הצבא, וטען כי חלקים מסורתיים ודתיים נושאים כיום חלק מרכזי יותר בנטל הלחימה, אך עולם הערכים שממנו הם מגיעים אינו מקבל ביטוי הוגן במסמך "רוח צה"ל". לדבריו, צה"ל אינו יכול להתעלם מזהותו כצבא יהודי, והמסמך הערכי חייב לשקף גם מקורות יהודיים ותפיסת לחימה שאינה מבקשת אישור חיצוני, אלא פועלת מתוך ביטחון בצדקת הדרך.

הרתעה משפטית: "הפחד מהפרקליטות" כמשתנה מבצעי אחד הקווים הבולטים בדיון היה הטענה שהססנות בשטח נובעת לא ממוסר אלא מחשש מהליכים משפטיים. הד"ר יגאל וולודרסקי, רופא צבאי ואב שכול, טען שחיילים לא מפחדים מהאויב, אלא ממה שמחכה להם מאחור: פרקליטות צבאית, חקירות ותיקים פליליים. הוא קשר זאת לפרשות מוכרות מהשיח הציבורי, והסביר שחייל עם מחבל מול העיניים חושב לא רק על הסכנה המיידית, אלא על השאלה אם יהפוך לנאשם. מנקודת מבטו, אם רוצים צבא שמכריע, החייל צריך לדעת שהמערכת מגבה אותו כשהוא פועל מול סכנה, ולא הופכת אותו ליעד אחרי הקרב. זו הייתה אחת הטענות ששימשו יסוד לקריאה להקשחת המסר הערכי ולחידוד כללי ההפעלה.

גוטליב: "הכפפת הצבא לפוליטיקה" בצמרת והחלשת הלוחמים ח"כ טלי גוטליב (ליכוד) הרחיבה את הדיון מהאימון והכיתה אל הדרג הבכיר. היא טענה שהבעיה איננה רק בלבול מוסרי בדרג הטקטי, אלא תהליך של הכפפת הצבא לשיח פוליטי בדרג האסטרטגי, כולל תדרוכים, מסרים לציבור, ותחקירים שמתפרסמים בזמן מלחמה. ליבת דבריה הייתה דרישה להחזיר את מרכז הכובד לשדה הקרב ולמפקדים, ולא למה שייכתב או ייאמר בזירה הציבורית. היא גם הציגה את תפיסתה שלפיה שיח החוץ והמשפט הבינלאומי אינם יכולים להיות מסגרת שממנה נגזר אופן הפעולה מול אויב.

ירון לוי: השיח בכנסת מחלחל, האחריות שלנו היא על הטון ח"כ ירון לוי (יש עתיד) ביקש להסיט את הדיון מהאשמת הלוחמים או ניסוח מחדש של הקוד האתי, אל האחריות של הדרג האזרחי לשיח הציבורי עצמו. לדבריו, חברי הכנסת אינם אמורים להטיף לצה"ל כיצד לנהוג מוסרית בשדה הקרב, אך השיח המתנהל בכנסת ובמרחב הציבורי מחלחל בסופו של דבר גם אל תוך הצבא. הוא תיאר מבוכה מהאופן שבו מתנהלים ויכוחים ציבוריים סביב משפחות שכולות וסביב אירועי לחימה, וטען כי האחריות של נבחרי הציבור היא לצמצם את הקיטוב ולדבר באופן שמחזק את החברה והצבא, ולא מעמיק את השסע. בתוך כך הדגיש כי אין כל מקום לדיון מוסרי ביחס למחבלים שביצעו את מתקפת שבעה באוקטובר, אך הזהיר מפני שיח פנימי שמערער על הלגיטימיות של הצבא עצמו.

לזימי: "הנדוס תודעה", וקו אדום סביב צה"ל כצבא מוסרי מן העבר השני עמדה ח"כ נעמה לזימי (העבודה), שהתנגדה לעצם קיום הדיון וכינתה אותו "הנדוס תודעה". היא הציבה קו אדום: ערעור על צה"ל כצבא מוסרי הוא פגיעה בצבא ובמדינה. לשיטתה, "מסמך צה"ל הוא אחד המכוננים שצריכים להיות גאים שנכתב", והיא הוסיפה כי "רוח צה"ל שומרת עלינו, על המוסר שלנו". לזימי דיברה על "רוח צה"ל" כמסמך מכונן שמחבר ממלכתיות, חוק וכבוד האדם, והזכירה במפורש את נוסח הפתיחה המדגיש חובת פעולה "תוך שמירה על חוקי המדינה וכבוד האדם". בעיניה, המסמך הוא לא מכשול אלא מנגנון חוסן, שמחזיק את צה"ל בתוך מסגרת של מדינה יהודית ודמוקרטית.

ענבר בזק: "את המחיר הילד שלי משלם" ענבר בזק, אם ללוחמים וחברת כנסת לשעבר, הציבה את המחלוקת על קרקע חברתית. היא הדגישה שהקוד האתי ותואר הנשק, לצד עקרונות אוניברסליים שבג"ץ מגן עליהם, מגינים קודם כל על הילדים שלנו, גם מבחינה נפשית וגם כשהם מסתובבים בעולם מול הדין הבינלאומי. בתוך הדברים הזכירה כי כאשר נשמעו אמירות מסוג "אם חייל משוחרר לא יצטרך לנסוע לחו"ל זה מחיר נמוך", מי שמשלם בפועל את המחיר הוא, לדבריה, "הילד שלי", בעוד אחרים אינם נושאים בנטל באותה מידה. בזק קשרה זאת לשאלה רחבה יותר של שוויון בנטל. היא אמרה שאי אפשר מצד אחד להאריך שירות ולדרוש מאות ימי מילואים מקבוצה אחת, ומצד שני להשאיר ציבור גדול מחוץ לחובת הגיוס. לדבריה, גם פוליטיזציה של הצבא אינה מתחילה רק בצמרת או במסרים, אלא כאשר פוליטיקאים "מתפרצים לבסיס צה"ל", והגדירה זאת כ"אימא של האימא של הפוליטיזציה". שחיקת ערכים פוגעת גם במשמעת ובמקצועיות פעיל ממטה המילואימניקים קרא להעמיק את הטמעת ערכי "רוח צה"ל" בבתי הספר ובמכינות הקדם צבאיות. הוא התריע על שחיקה של ערכי יסוד במהלך הלחימה, וטען כי ערכים כמו כבוד האדם וטוהר הנשק "נדחקו הצידה עד כדי היעדר תגובה פיקודית הולמת". לדבריו, מניסיונם, במקום שבו נשחקו הערכים נפגעה גם המשמעת הצבאית וגם המקצועיות. עוד ביקש לבנות תוכנית לימודים שתעסוק במורשת העם היהודי, בערכיה של מגילת העצמאות, ותדגיש כי צה"ל הוא צבא העם הכפוף להוראות הדין, המוסר והדרג המדיני במדינה דמוקרטית. לצד זאת קרא לחיזוק דמותו של צה"ל כצבא מוסרי, מקצועי ומנצח.

כאב, זהות, והמאבק על "מדינת הלכה" אליה מימון מארגון תורת המדינה, משרת מילואים וגיס שכול, מחה על מה שתיאר כתיוג אוטומטי של דתיים ומתנחלים כמי שמבקשים "מדינת הלכה". הוא טען ששבעה באוקטובר היה "פיצוץ של ערכים שגויים ועקומים" וקרא לדיון מכבד, לא לשיח שמוחק מראש את הלגיטימיות של צד אחד. בדבריו חזר והדגיש כי מדובר בדיון שנוגע לאנשים רבים, בהם גם משרתי מילואים וגם משפחות שכולות, ולכן יש לקיימו בכבוד.

הד"ר חנה קטן הוסיפה קומה נוספת: בעיניה, הצבא השתנה בהרכבו, ויש צורך שהמסמך והתרבות הצבאית יכילו גם לוחמים שמגיעים לקרב מתוך מחויבות דתית ואהבת הארץ. היא העלתה דוגמאות של מתחים בטקסים ובמרחב הצבאי, וטענה שאפשר לפתור אותם מתוך כבוד הדדי כדי לחזק אחווה ורוח לחימה, ולא לייצר תחושה שחלק מהלוחמים אינם "מוכלים" בתוך המסגרת. איציק בונצל: "הקוד האתי מקודש", אבל צריך תיקון לאור הלוחמים איציק בונצל, אב שכול, ביקש להעמיד קו שמצד אחד מגן על המסמך ומצד שני מאפשר שינוי. לדבריו, "הקוד האתי מקודש. על זה הבן שלי נפל", ובאותה נשימה קרא לשפר את המסמך לאורם של לוחמים ולתקן טעויות שנעשו. הוא תיאר את הקריאה שלו כניסיון לחבר בין ערכים לבין מציאות מבצעית, בלי להפוך את הדיון למאבק שמוחק צדדים.

הסמכות לדון: כשהשירות הצבאי הופך לכלי נשק בדיון עצמו שיאי הסערה הגיעו כשחברי הכנסת יוראי להב הרצנו (יש עתיד) וח"כ לזימי תקפו את עצם לגיטימיות הדיון, תוך התמקדות בשאלת שירותו של יו"ר הוועדה. להב הרצנו שאל באיזו סמכות מוסרית מי שלא שירת שירות מלא מנהל דיון על "רוח צה"ל". סוכות מצדו התעקש שהדיון מתנהל ככל דיון פרלמנטרי, הוציא את להב הרצנו ואת לזימי לאחר קריאות חוזרות, וניסה להשיב את הישיבה למסלול. במובן הזה, הדיון על ערכים המחיש את הבעיה שעליה דיברו חלק מהמשתתפים: במקום להכריע בשאלה מה נכון לחנך אליו, הוויכוח נשאב שוב ושוב למבחני זהות, שירות והשתייכות.

מערכת החינוך והמכינות: כך מלמדים לפני הגיוס נציגת מערכת החינוך פירטה את העיסוק בנושא במערכת החינוך ולפיו בכיתה י"ב הנושא המרכזי הוא אחריות אזרחית ולאומית. לדבריה, עוסקים בין היתר בתוכנית הכנה לשירות משמעותי, כשבין ההצעות לפעילות נמצאת גם הכרת מסמך "רוח צה"ל" ובירור תרומתו לצה"ל ולקשר שלו עם החברה בישראל. היא הזכירה כי במסגרת תוכניות נוספות במערכת החינוך יוצאים חלק מתלמידי התיכון לשבוע גדנ"ע, ל"יום בעקבות הלוחמים" ולסדנות שונות שנועדו להגביר מוטיבציה בקרב בני הנוער לקראת השירות הצבאי. נציג האגף הביטחוני חברתי במשרד הביטחון תיאר את העשייה במכינות הקדם צבאיות: "במכינות מכינים את התלמידים לשירות הצבאי, בין היתר הכרת המערכת הצבאית וערכי צה"ל". לדבריו, האחריות על המכינות משותפת למשרד הביטחון ולמשרד ההתיישבות. בנוסף ציין כי קיימות גם מכינות אופק, שהן תוכניות הכנה לשירות צבאי חצי שנתיות. עוד אמר כי במהלך שנת הלימודים נציגי האגף מקיימים ביקורים במכינות ובתוכניות אופק כדי לוודא שתכני צה"ל עוברים כראוי. בסוף הדיון לא התקבלה הכרעה ולא נוסחה הסכמה, והדיון צפוי להימשך. מסמך "רוח צה"ל" עצמו מחזיק יחד "דבקות במשימה וחתירה לניצחון" עם מחויבות לחוק וכבוד האדם במדינה יהודית ודמוקרטית. הוויכוח שנחשף בוועדת החינוך הוא על החוט שמחבר בין השורות: מי מפרש, מי מחנך, ואיזה מסר מגיע בסוף אל מי שמחזיק את הנשק.