הוועדה מדגישה גם את מגבלות הסקרים: ירידה בשיעורי ההשבה, הטיות דיווח, וקושי של נשאלים לענות בדיוק על שאלות מורכבות בתחום ההון. לכן היא מציעה לחזק את השימוש בנתונים מנהליים שנוצרים ממילא במערכת הפיננסית, ולהשתמש בהם לצורך סטטיסטיקה רשמית ומחקר תומך מדיניות הנתון שמחדד את הפער: "פי 4" באחד הקטעים המשמעותיים בדוח מופיעה המחשה שמסבירה למה "מדגם קטן" עלול לפספס את העשירון העליון ואת האחוזונים הגבוהים. הוועדה מפנה למחקר של רשות המיסים ומציינת כי נתונים מנהליים מצביעים על כך שההכנסות מהון בישראל גדולות פי 4 ממה שנאמד עד כה על בסיס סקרים באותו הקשר נכתב כי בעוד לרוב האוכלוסייה הבוגרת יש הכנסה מעבודה, רק לחלק קטן יותר יש הכנסות מהון המדווחות לרשות המיסים, וכי האחוזון העליון מרכז שיעור גבוה מאוד מהכנסות ההון. זו בדיוק נקודת החולשה של מדגמים: קשה לאמוד בצורה מדויקת את קצות ההתפלגות, דווקא במקומות שבהם מרוכז חלק גדול מההון מה מציעה הוועדה: הלמ"ס במרכז, איסוף שנתי במדגם לפי תקציר המנהלים, הוועדה ממליצה שהלמ"ס תהיה אחראית לאיסוף נתונים פיננסיים על מדגם מייצג של משקי בית. הנתונים ייאספו, ככל האפשר, באופן שמצמצם נטל דיווח נוסף, על בסיס נתונים שכבר קיימים ומדווחים ללקוחות או למפקחים הפיננסיים, והלמ"ס תפיק מהם סטטיסטיקה רשמית ותנגיש נתונים לצורך מחקר תומך מדיניות, תוך שמירה על הזכות לפרטיות ואינטרסים מוגנים אחרים הדוח מדגיש הבחנה עקרונית: איסוף נתונים על-ידי מפקח פיננסי לצורכי פיקוח אינו אותו דבר כמו איסוף נתונים לצורך סטטיסטיקה רשמית. המתווה מבקש לשמור על ההפרדה הזו, כדי שמאגר סטטיסטי לא יהפוך בפועל לכלי פיקוח או אכיפה ומה בדיוק ייאסף: חשבונות, אשראי, משכנתאות וניירות ערך הדוח מפרט כי שדות המידע המוצעים נלקחים מקטגוריות מרכזיות, בעיקר "אשראי ופיקדונות" וכן "ניירות ערך". בין השדות שמוזכרים: יתרות עובר ושב, יתרות פיקדונות וחסכונות, יתרות אשראי, יתרות בכרטיסי חיוב, יתרות ניירות ערך המוחזקים דרך חשבונות מסחר בבנקים, יתרות נכסים והתחייבויות אחרים, וכן עמלות ודמי ניהול בנוסף נכללים גם דיווחי משכנתאות: ביצועים ויתרות בפרמטרים וחיתוכים שונים ברמת בעלי החשבון, וכן מידע על התחייבויות אשראי קיימות והיסטוריית תשלומים מגופים חוץ־בנקאיים. הדוח מזכיר גם שימוש בנתונים שמקורם בתעודת הזהות הבנקאית המורחבת ובמסגרות מידע נוספות ברמת בעלי החשבון בפרק העוסק בניירות ערך מוזכרים, בין השאר, סוג נייר הערך, היתרות בחשבונות מסחר עצמאי אצל גופים חוץ־בנקאיים ובבנקים בשווי שוק, עמלות ודמי ניהול, וריביות ודיבידנדים ששולמו הבלמים: סודיות, התממה, וחדרי מחקר הדוח מציב שורת מגבלות שמטרתן לצמצם את הסיכון. הוא מזכיר את חובת הסודיות המחמירה החלה על הלמ"ס ואת האיסור על פרסום סטטיסטי שעלול לגלות מידע אישי. הוא גם מזכיר שמי שמפר סודיות סטטיסטית או משתמש במידע לרעה חשוף לעבירות פליליות חמורות בצד הטכני, הדוח עוסק בכלים לצמצום חשיפת מידע, ובהם הצפנה והתממה [תהליך שבו משנים נתונים אישיים כך שלא ניתן יהיה לזהות אדם מסוים מתוך המידע, גם אם מדובר בנתונים מפורטים, ע"י], ואף מזכיר גישות שמוסיפות "רעש" לנתונים כדי להקטין את הסיכון לקישור מידע לאדם מזוהה, תוך שמירה על אפשרות להפיק תובנות סטטיסטיות הביקורת הקשה: הרשות להגנת הפרטיות דורשת עיגון חקיקתי החלק הבולט ביותר בביקורת הפנימית מגיע מתוך הדוח עצמו, בציטוט העמדה של הרשות להגנת הפרטיות. הרשות קובעת שאיסוף המידע לפי המתווה המוצע הוא "קפיצת מדרגה משמעותית ביותר" ביחס למצב הקיים במידע פיננסי, ומזהירה כי מדובר באיסוף תקדימי ברגישותו ובהיקפו, כזה שעשוי לייצר תמונה מקיפה מאוד של ההתנהלות הפיננסית של מי שייכללו במדגם הרשות מוסיפה נקודה עקרונית: פקודת הסטטיסטיקה, שעליה נשענת הלמ"ס, קדמה לעיגון הזכות לפרטיות כזכות יסוד ולעידן המידע. לכן, אם הלמ"ס תבקש ליישם את המתווה, ראוי לשקול הסדרה בחקיקה, גם ביחס לאיסוף וגם ביחס להנגשת הנתונים ואופן הנגשתם והדוח עצמו מזכיר כי פקודת הסטטיסטיקה היא פקודה מנדטורית ישנה, שיש לפרשה בהתאם לעקרונות חוק היסוד ולמגבלות פסקת ההגבלה לאן זה הולך: ועדה מייעצת והליך הערות ציבור המתווה כולל גם המלצה להקים ועדה מקצועית מייעצת תחת המועצה הציבורית לסטטיסטיקה, שתלווה את איסוף הנתונים ואת הנגשתם, ותבחן בעתיד הרחבה או צמצום של המאגרים לפי צורך, שימוש בפועל, רגישות מידע והיבטים משפטיים נכון לשלב זה מדובר בדוח ביניים המופץ להערות הציבור, והוועדה מבהירה כי רק לאחר קבלת התייחסויות ושקילתן יוגש דוח סופי לראש הממשלה ולשר האוצר.