סעיף חוות הדעת: לבקשת השר או מיוזמה הדיון התמקד בסעיף חוות הדעת. יועץ משפטי הוועדה, עו"ד ד"ר גור בליי, הציג את החשש המרכזי: לפי המוצע, היועמ"ש יוכל לתת חוות דעת לבקשת השר, אך לא באופן יזום, ובמקביל הממשלה תוכל לפטור את עצמה או כל גורם אחר ברשות המבצעת מחוות דעת מסוימת. לדבריו, “הנוסח הזה מאפשר סטייה מאוד רחבה מחוות הדעת ועלול באופן מעשי להפוך את החריג לכלל”, באופן הפוגע ביכולת היועמ"ש להבטיח עמידת הממשלה בהוראות הדין. בליי המחיש את החשש באמצעות תחום הבחירות ותעמולת הבחירות. באיסור על שימוש במשאבי ציבור לטובת תעמולה, תיאר מצב שבו “החתול שומר על השמנת”, ונוצר תמריץ ל“הפרה יעילה”, שכן גורם פוליטי לא יפנה מיוזמתו לקבל חוות דעת, ולאחר מעשה עלול שלא להימצא סעד. רוטמן דחה את הטענה שחוות דעת יזומה תפתור את הבעיה. לשיטתו, גם חוות דעת יזומה אינה מונעת מחלוקת על תוקפה, והגורם המכריע בדוגמה הוא ועדת הבחירות המרכזית. מעבר לכך טען כי סמכויות היועמ"ש תפחו לממדים חריגים, עד למצב שבו היועמ"שית יכולה, לדבריו, להפר את החוק מבלי להיחקר. הנחת היסוד של ההצעה, הסביר, היא שהיועמ"ש הוא מינוי ממשלתי הנתון למרות הממשלה, ולכן יש לעבור מתפיסה של “שומר סף” לתפיסה של “עו"ד הממשלה”, תוך חיזוק עצמאות ראש התביעה הכללית וצמצום ניגודי העניינים הנובעים מערבוב סמכויות. רוטמן הרחיב את הטיעון העקרוני: פרשנות הדין החל על הרשות המבצעת היא חלק מתפקידה. כשם שהממשלה בוחרת רמטכ"ל או מפכ"ל לפעול בשמה בתחומי הביטחון והסדר הציבורי, כך היא בוחרת בעל תפקיד משפטי לפעול מכוחה. במחלוקת על פרשנות הדין, הוסיף, הממשלה היא שתקבע, וכל עוד לא קבעה אחרת יראו את חוות דעת היועמ"ש כמשקפת את הדין הקיים עבור הרשות המבצעת.

התנגדות האופוזיציה: פגיעה בבחירות ח"כ אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי) תקפה את ההצעה בשורת דוגמאות שנועדו להמחיש את הסיכון שבהחלשת שומרי הסף. לשיטתה, המבנה המוצע מאפשר לשרים לפעול ללא בלמים מקצועיים, ויוצר “מערב פרוע בכוונה” הפוגע בשלטון החוק. ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) אמרה כי “החוק מייצר תוהו ובוהו”, משום שהממשלה תבקש חוות דעת רק כשהיא מתאימה לה. היא כינתה את המהלך בלתי אפשרי במדינה מתוקנת וטענה כי מדובר בחוק לא חוקתי ובעייתי ביותר. לדבריה, חוות הדעת אינה יכולה להיות “לבקשתה” בלבד, אלא צריכה להינתן מיוזמת היועמ"ש ולהיות מחייבת. ח"כ יואב סגלוביץ' (יש עתיד) טען כי “זו לא הצעת החוק של פרידמן. נשארה רק הכותרת”, והגדיר את שאלת הייזום כאירוע המרכזי. הוא דרש מיפוי של הסמכויות הקבועות בחוקי המדינה ליועמ"ש, וביקש לזמן לדיונים הבאים יועצים משפטיים של גופים נוספים, ובהם שירות הביטחון הכללי, ועדת הבחירות המרכזית ומשרד הפנים, בטענה שיש כאן פגיעה אפשרית בזכויות המחייבת פיקוח הדוק.

ח"כ גלעד קריב (העבודה) הזהיר כי מטרת החוק היא לאפשר לרשות המבצעת לעשות ככל העולה על רוחה, תוך השארת האזרחים עם שכבת הגנה אחת בלבד – פנייה לבית המשפט. הוא הזהיר מכאוס ברשות המבצעת שייגרם, לדבריו, מריצה בלתי פוסקת למליאת הממשלה כדי לבקש פטור מחוות דעת מחייבות, ומפגיעה בתקינות הליכי בחירות, בייחוד בתקופות בחירות. רוטמן השיב גם לביקורת על חוות דעת מחייבת דרך סוגיית התקציב. לדבריו, העברת כספים ללא אישור הכנסת היא פרקטיקה “שערורייתית” הקיימת שנים, ונובעת לעיתים ממצב שבו פקידות מחליטה במקום הכנסת. אם רוצים משמעות לחוות דעת, הוסיף, יש להקפיד שתהיה בכתב. המהומה סביב גיל לימון במהלך הדיון התפתח עימות חריג סביב המשנה ליועמ"ש עו"ד ד"ר גיל לימון. לאחר שאמר כי אם לא יורשה לו לדבר – איש אחר ממשרד המשפטים לא ידבר, הורה רוטמן להוציאו מן האולם, הגדיר את הדברים “איום פלילי” והודיע כי יפנה למערך האתיקה בנציבות שירות המדינה. בהמשך יצאו גם יתר נציגי משרד המשפטים מהדיון.

ח"כ אלהרר מחתה ואמרה כי מדובר בעניין ציבורי ולא אישי: “אני רוצה לשמוע את עמדתו. עם כל הוונדטות האישיות, זה לא ענין פרטי”. יועמ"ש הוועדה, עו"ד ד"ר גור בליי, ציין כי חשוב לשמוע את עמדת הייעוץ המשפטי בסעיפי הליבה. רוטמן השיב כי ניתן לשמוע עמדה גם באמצעות נציגים אחרים ממשרד המשפטים, והדגיש כי הופעה בוועדה אינה הקראת נאום כתוב מראש אלא מתן מענה לשאלות חברי הכנסת. לדבריו, לא יאפשר לנציג ממשלתי לבחור על אילו שאלות להשיב. ח"כ משה סעדה החריף את הטון וכינה את אמירתו של לימון “אמירה של ארגון פשיעה”. בהמשך, בדיון נוסף על אותה הצעת חוק, יצאו חברי אופוזיציה מן האולם במחאה. ח"כ פרקש הכהן אמרה כי אי-אפשר למנוע מהוועדה לשמוע את עמדת הייעוץ המשפטי, וח"כ קריב האשים את רוטמן בבריונות פוליטית והודיע על נטישת הדיון.