כאשר הודיע הקרמלין, כי ולדימיר פוטין "ישא הצהרה חשובה על עניינים בינלאומיים" ב-15 בינואר, רוב המשקיפים התכוננו לתוקפנות הרגילה שלו. בפועל, הוא נשמע רודף שלום ויצא נגד מדינות המפעילות כוח במקום לנהל דו-שיח – ארבע שנים אחרי פלישתו לאוקראינה. הוא שיבח את מעורבותה של רוסיה בדרום אמריקה ובמזרח התיכון, ולא אמר מילה על חטיפתו של בן בריתו, ניקולס מדורו. הייתה זו שתיקה רבת משמעות לנוכח הבוז של פוטין כלפי מנהיגים הנוטשים את בעלי בריתם, מעיר אקונומיסט. לדעתו, נטישתו של מיכאיל גורבצ'וב בידי משטרים קומוניסטיים אחרים הייתה בבחינת בגידה. שאיפתו לחדש את כוחה העולמי של רוסיה הובילה אותו לחזר אחרי ונצואלה עם כניסתו לתפקיד בשנת 2000. רוסיה מכרה לוונצואלה נשק, השקיעה בשדות הנפט שהחרים הוגו צ'אבס מחברות אמריקניות וסייעה לה לעקוף עיצומים. זה לא השתלם מבחינה מסחרית, אך הברית העניקה לפוטין דריסת רגל בחצר האחורית של ארה"ב. אין זו הפעם הראשונה בה פוטין אינו מגן על שותף אסטרטגי. ב-2024 הוא צפה מן הצד בנפילתו של בשאר אסד, ובקיץ שעבר – כאשר ארה"ב הפציצה את אירן. סילוקו של מדורו מפגין את חוסר המשמעות של ההבטחות הרוסיות לספק הגנה מפני כוחה של ארה"ב. הנזק עמוק עוד יותר, שכן דונלד טראמפ נטל מפוטין את הדימוי של הגנגסטר הראשי. המתקפה של פוטין על הסדר העולמי של המלחמה הקרה התבססה לא על כוחה הצבאי והכלכלי של רוסיה, אלא על בטחונו שהמערב נמצא בשקיעה ושארה"ב מבקשת לשמר את הסטטוס-קוו. כך ניתנה לו "דומיננטיות בהסלמה": היכולת להגביר את הסיכון בלא שיריביו יכולים להגיב, בשל המצפון או המחיר. טראמפ נטש את מחויבותה של ארה"ב לערכים ולסדר מבוסס הכללים, ובכך הותיר את פוטין חשוף (ומכאן הנוסטלגיה שלו לחוק הבינלאומי). ארה"ב משחקת כעת משחק דומה לזה של פוטין, אבל עם יותר משאבים. המהירות והיעילות שלה בוונצואלה הבליטו את כשלונו שלו באוקראינה, שם ניסה גם הוא להחליף את המשטר אך שקע במרחץ דמים אין-סופי. כדי לאתחל את כוחו, פוטין מגביר את מאמציו מול אוקראינה ובעלות בריתה במזרח אירופה. בלא יכולת להתקדמות משמעותית בשטח, הוא הנחית מהלומות כטב"מים וטילים על ערים ותשתיות אנרגיה. ב-8 בינואר הותקפה לבוב, הסמוכה לגבול הפולני, בטילי "אורשניק" היפרסוניים בעלי יכולת גרעינית. הגנרל בדימוס יבגני בוז'ינסקי, דובר לא רשמי של הצבא, העביר את המסר למערב: רוסיה לא תסכים שאירופה תציב באוקראינה כוחות כדי להבטיח את קיומו של הסכם שלום. הקרמלין גם הידק את השליטה על האינטרנט ברוסיה. הוא מנסה ניתוקים של אינטרנט נייד, כדי להכריח את התושבים להשתמש בשירותי מסרים שבשליטת הממשלה המשמשים גם כאמצעי מעקב. אבל פוטין צריך לתפוס את היוזמה גם במישור הבינלאומי, מציין אקונומיסט. לכן, הוא יגביר את מאמציו לנצל את המחלוקת בין ארה"ב לאירופה על גרינלנד כדי לבחון את עמידותה של נאט"ו.