קיש הדגיש את מגבלות הסמכות של משרד החינוך: “חלקם בבתים, במבנים לא תקינים. לי אין את המידע או את הסמכות ללכת לשכונה ולבדוק בדירה כזו או אחרת אם יש או אין ילדים בפנים. מאז שהנושא עבר לסמכות משרד החינוך אלפי גנים נרשמו ונכנסו לפיקוח היו גם גנים שסגרנו אבל צריך להבין גם את המורכבות והמגבלות שלנו”. עוד הוסיף: “הגנים הפרטיים הם חלק מהשוק חופשי. נקבעו כללים של מעל 7 ילדים כרף לפיקוח ואפשר לדון בזה, אבל יש להם חשיבות גדולה במערכת החינוך. לנו חשוב לחזק את מעונות הסמל”. התמונה הגדולה: כמה פעוטות, כמה מסגרות על-פי הנתונים שנדונו ברקע המקצועי שהונח בפני הוועדות, בסוף 2024 חיו בישראל כ־543 אלף פעוטות עד גיל שלוש. על-פי אומדן המבוסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרדי הממשלה, כ־64% מהם שוהים במסגרות יום שונות, מעונות יום, משפחתונים ופעוטונים, מפוקחים ולא מפוקחים, אך מדובר באומדן בלבד משום שאין ספירה מלאה של מסגרות שאינן רשומות או אינן מפוקחות כלל. בשנת הלימודים תשפ"ה פעלו כ־5,200 מעונות יום שקיבלו רישיון או היו בהליכי רישוי במשרד החינוך. בהם שהו כ־216 אלף פעוטות, כאשר כ־90 אלף מהם במעונות ללא סבסוד. לצד זאת פעלו כ־3,466 משפחתונים מוכרים לסבסוד עם כ־16 אלף פעוטות, וכן 184 מעונות יום שיקומיים לכ־5,600 ילדים עם מוגבלויות.

הרפורמה שלא הושלמה וה”שטח המת” של החוק ברקע לדיון עלה כי בשנת 2021 הוחלט להעביר את האחריות לפיקוח על מעונות יום שבהם שבעה פעוטות ומעלה למשרד החינוך, כחלק מרפורמת הגיל הרך, שנועדה ליצור רצף חינוכי מפוקח מלידה ועד גיל 18. בפועל, הסמכויות נותרו מפוצלות בין משרדי ממשלה שונים, והדבר יוצר בלבול מתמשך, פערים באיכות הפיקוח ותנאי העסקה שונים לצוותים, לצד קושי ממשי של הורים להבין מי מפקח על המסגרת שבה נמצא ילדם. ניירות עמדה שהונחו בפני הוועדות הצביעו על כך שכ־21% מהילדים בגילי לידה עד שלוש שוהים במסגרות שנמצאות ב”שטח מת” רגולטורי, לא מפוקחות, לא ממופות ולעיתים פועלות בדירות מגורים ללא התאמה בטיחותית. לפי העמדות שהוצגו, במסגרות אלו אין בדיקות כיבוי אש, אין פיקוח הנדסי, אין דרישות הכשרה מחייבות לצוות ולעיתים אף אין רישיון עסק. עוד נטען כי הסיכון מרוכז במיוחד באוכלוסיות מוחלשות באשכולות החברתיים־כלכליים הנמוכים. משבר כוח האדם: המספרים שמאחורי הסגירות גם בתוך המסגרות המפוקחות עצמן נרשם שחיקה עמוקה. על-פי הנתונים שהוצגו ברקע המקצועי, בשנת תשפ"ה הועסקו כ־39 אלף מחנכות־מטפלות. עם פתיחת תשפ"ו נרשמו רק כ־32,700, נתון חלקי המעיד על מחסור משמעותי. לפי מבקר המדינה, כ־50% מהמטפלות עוזבות כבר בשנת העבודה הראשונה, ובסקרי שטח דווח שמעל 80% ממנהלות המעונות המסובסדים ושני שלישים ממנהלות המעונות שאינם מסובסדים מדווחות על מחסור בכוח אדם לפחות יום או יומיים בשבוע. המחסור פוגע ביציבות המסגרות, באיכות הטיפול ולעיתים מוביל לסגירת כיתות שלמות, כפי שדווח בפתיחת שנות לימודים ברשויות שונות. העימות על התקציב: “קיצוץ” מול “אין קיצוץ” בדיון עצמו עלה עימות ישיר סביב תקציב ההכשרות והפעולות למניעת אסונות במעונות. חברת הכנסת נעמה לזימי טענה לקיצוץ בתקציבים הייעודיים להכשרות פדגוגיות ולפעילות מניעתית. השר קיש השיב: “התקציב הוא סביב 200 מיליון ש"ח יציב. היו הסטות משימוש כזה לאחר, לא היו תוספות כפי שרצינו אבל גם לא היה קיצוץ”. לאחר הדברים הוצג בפני חברי הוועדות פירוט מקצועי של אופן חלוקת התקציבים על-ידי נציג משרד החינוך. במקביל, במסמכים שהוגשו לדיון התקציבי בכנסת נטען כי בהצעת תקציב 2026 מוצע קיצוץ של למעלה מ־20% בתקציב האגף לגיל הרך במשרד החינוך, האחראי בין היתר על מערך הרישוי, הפיקוח וההדרכה. ארגוני ילדים הזהירו כי ללא חיזוק תקציבי, חוק הפיקוח עלול להישאר ללא יכולת יישום אפקטיבית.

“תמרור אזהרה כואב”, “הכתובת הייתה על הקיר” יו”ר ועדת החינוך, התרבות והספורט ח”כ צבי סוכות אמר: “האירוע הטראגי בשבוע שעבר הוא תמרור אזהרה כואב למערכת החינוך. אין הורה שמסכן את ילדו במכוון, המדינה לא הותירה להורים מעוטי יכולת ברירה אמיתית בכך שלא הכינה תשתית פיקוח ראויה. כל ילד בישראל חייב לקבל חינוך מפוקח ובטיחותי - בכל גיל ובכל מצב סוציו־אקונומי”.

יו”ר ועדת העבודה והרווחה ח”כ מיכל וולדיגר אמרה: “הדיון הזה נועד לייצר מציאות אחרת ולוודא שמה שקרה בירושלים לא יקרה שוב בשום עיר ולשום משפחה. זו אחריות שלנו, זה אתגר גדול אבל זו חובתנו. המעון הזה פעל יום יום מול העיניים של כולנו, במציאות שבה יש מחסור במעונות, בכוח אדם והמחירים במעונות המפוקחים גבוהים מאוד. אפשר לכתוב בלי סוף חוקים אבל בלי פתרונות אמיתיים לבעיית כוח האדם, הכשרות ותקצוב הכל יישאר פרוץ”.

יו”ר הוועדה לזכויות הילד ח”כ קטי שטרית אמרה: “דיברנו על זה והתרענו והכתובת הייתה על הקיר. לפתוח דוכן פלאפל יותר קשה היום מלהקים מעון לילדים וזה חייב להשתנות. מתוך 350,000 תינוקות עד גיל 3, שליש נמצאים במסגרות ללא פיקוח ויש אלפי הורים שבכלל לא יודעים ורק עכשיו בעקבות האסון הורים החלו לשאול את הגננות אם הגן מפוקח”.

ביקורת מבית: גולדקנופף ודוידסון ח”כ יצחק גולדקנופף אמר: “יש לי ניסיון של 50 שנה בגיל הרך ואני הייתי נגד להעביר את זה למשרד החינוך. מעונות יום הם לא כדור והיה צי של אנשים שעבדו על זה במשרד העבודה”. הוא הוסיף: “למה אין גננות? הם לומדים גננות והולכים להייטק, כי לא משלמים להם אותו שכר. בציבור החרדי מקבלים 50% ממה שמקבלים בממלכתי דתי וממלכתי כי עדיין לא מגיע להם אופק חדש”. עוד אמר: “אין מוסד אחד רשמי בלי רישיון. אם יש מוסד בלי רישיון זה רק ממלכתי או ממלכתי דתי שהם יכולים לפתוח גן או בית ספר בלי רישיון אבל לחינוך מוכר יכולים לחכות ארבעה חודשים לרישיון”.

ח”כ סימון דוידסון אמר: “נכשלנו. זה היה רשום על הקיר, ידענו, שמענו, קיבלנו נתונים על המחדלים. משרד החינוך בקריסה טוטאלית מלידה ועד האקדמיה. בכירים עוזבים את המשרד, אנשי חינוך מלמדים בלי תעודה, חסרות 3,000 מטפלות לילדי שלנו ואין פתרונות. אנחנו נמצא את עצמינו במצב שהורים לא ילכו לעבוד. אנחנו כבר בתוך התהום ואנחנו צריכים לחשוב איך יוצאים ממנה, וזה לא יקרה אם לא תהיה תוכנית אמיתית. זה שמשרד האוצר לא נמצא פה זועק לשמיים”.

תגובת הדרג המקצועי: מ־1,900 ליותר מ־5,000 פארס טויל, סמנכ”ל ומנהל מינהל רישוי, בקרה ואכיפה במשרד החינוך, אמר: “כשהתחום עבר לטיפול המשרד ב־2022 היו 1,900 מעונות מפוקחים. נכון להיום יש מעל 5,000, כ־2200 מסובסדים והיתר פרטיים וזה כל הזמן בעלייה”. לדבריו, “אנחנו עושים עבודה רבה בהליך הרישוי, נבנו מערכות מאפס, הושקעו משאבים רבים כדי לאפשר שליטה ובקרה. המשרד ממשיך להשקיע מיליונים כדי שהשטח יוכל להתנהל בצורה נכונה מול המערכת ורישיון יכול להתקבל גם ביום אחד, תלוי במוכנות ובבקשה של המעון”.