דוגמאות נוספות כוללות מוזאונים ותערוכות בטנסי שבארצות הברית, בבולגריה, בסין ובאיחוד האמירויות. בטנסי עוסקת תצוגה חדשה במורשתו של שבוי המלחמה האמריקני רודי אדמונדס, שסירב לפקודה נאצית להפריד שבויי מלחמה יהודים. בשנחאי מתמקדת תצוגה במוזאון הפליטים היהודים בפעולתו של הדיפלומט הסיני פנג שאן הו, שהנפיק אשרות מצילות חיים. בבולגריה פתוח לקהל ביתו המשוחזר של דימיטר פשב, סגן יושב־ראש הפרלמנט לשעבר, והמבקרים לומדים על מאבקו למנוע את גירושם של כ־48 אלף יהודים במארס 1943.
החשש: זיכרון נוח במקום עימות עם המציאות
בדוח מודגש כי לצד הברכה שבהבלטת חסידי אומות העולם, קיימת סכנה ממשית: החלפת העיסוק בהיסטוריה הכואבת של האנטישמיות, הנאציזם ומנגנוני ההשמדה בסיפורים מעוררי השראה ונחמה. הכותבים מזהירים מפני תהליך של ריכוך הזיכרון, שבו ההנצחה מתמקדת בחריגים המוסריים במקום ברוב הדומם, המשתף פעולה או האדיש.
לדברי הפרופסור
אוריה שביט, ראש המרכז לחקר יהדות אירופה, הזרקור המופנה לחסידי אומות העולם מבורך כשיעור באנושיות ובהומניזם, אך חשוב שסיפורם יילמד מתוך הקשר מלא: מצילי יהודים היו היוצא מן הכלל הנדיר מאוד בתקופת השואה.
הד"ר קרל יונקר, מחבר המאמר ומנהל הפרויקטים של המרכז, מוסיף כי מחנכים צריכים לוודא שתלמידים מגיעים למוזאונים ולתערוכות העוסקים בחסידי אומות העולם רק לאחר שקיבלו הדרכה משמעותית על ההיסטוריה של האנטישמיות, של הנאציזם ושל השואה. לדבריו, נוח יותר לעסוק בטובים ולא ברעים, אך יש חשש ממשי שההתמקדות במצילים תטשטש את המציאות ההיסטורית הקשה.
בהמלצות המדיניות קורא הדוח למערכת החינוך הישראלית לקבוע שבכל כיתה בישראל יוקדש זמן, לקראת יום השואה, ללימוד סיפורו של חסיד אומות עולם אחד, כביטוי להכרת הטוב ולכוחם של יחידים לפעול נגד רוע.