עוד טען פוגל כי גבולות המדינה פרוצים וכי החזקת אלפי כלי נשק חורגת מעולם הפשיעה הכלכלית: "מי שחושב שסוחר שמחזיק אלפי כלי נשק עושה זאת רק לצרכים פליליים - טועה". ניצב מעוז שאבו, הממונה לטיפול בפשיעה בחברה הערבית, הציג נתונים קשים: מתחילת השנה נרצחו 23 בני אדם מנשק חם. בשנת 2025 נרשמו 5,616 אירועי ירי ברחבי המדינה והסתיימה השנה עם 252 נרצחים. עיקר אירועי הירי התרחשו במחוז הצפון, מחוז החוף ומחוז הדרום. לדברי שאבו, סוגיית אמצעי הלחימה נמצאת בליבת פעילותם של ארגוני הפשיעה: "הם קונים בזול ומוכרים ביוקר. הארגונים מקדימים אותנו טכנולוגית, ואנחנו מוצאים את עצמנו עיוורים. קושרים לנו יד אחת וביד השנייה דורשים מאיתנו לטפל בפשיעה". עינת סגל, מנהלת אגף רכב במשרד התחבורה, תיארה את האלימות שממנה סובלים פקחי המשרד בעת אכיפה מול מוסכים לא מורשים: "פקחים מותקפים פיזית ומילולית. בשפרעם פקח נרגם באבנים וננעל בתוך רכב. עובדים מפחדים להגיע לשטח, וגם תלונות למשטרה אינן מרתיעות". מנגד, נציגת האגודה לזכויות האזרח הזהירה מהשלכות החוק על אזרחי ישראל הערבים: לטענתה, קיימת סכנה שהכלים המוצעים יופעלו באופן מפלה. לדבריה, אף שהמצב חמור, "זו אינה הקונסטרוקציה הנכונה". מירה סולומון ממרכז השלטון המקומי הציגה עמדה הפוכה וטענה כי יש להרחיב את תחולת החוק: "המצב קשה ודורש פריזמה רחבה יותר. יש מקום שהחוק יחול גם על מרכיבי הארגון ולא רק על הגוף כולו". דוד ועקנין, יועץ השר לביטחון לאומי, הבהיר כי לדעת השר חסרה בהצעה התייחסות ישירה לאמל"ח: "נוצר מצב אבסורדי שבו גורמי ביטחון יודעים להגיע לספקים, אך לא לצרכנים. שם המשטרה עיוורת וזקוקה לכלים חזקים יותר". במשרד המשפטים הסתייגו מהכנסת הגדרה סטטוטורית, וטענו כי ניתן להסתמך על ההליך הפלילי לצורך הכרזה. ניצב משנה גלעד בהט, נציג הייעוץ המשפטי של המשטרה, התנגד לגישה זו והזהיר מהאיטיות שבהליך הפלילי: "המציאות מחייבת הכרזה מראש ומדרוג עבירות מותאם. הכלים הקיימים אינם מספיקים". עו"ד ישי שרון ממשרד המשפטים הציע מנגנון משולב הכולל גם גורם משפטי בהליך ההכרזה וביקורת שיפוטית תקופתית, לבחינת המשך תוקפה של כל הכרזה.