רק עם החזרת גופתו של רס"ר רן גואילי השבוע, הצליח סשה טרופנוב לומר לעצמו שהשבי באמת הסתיים. טרופנוב, ששוחרר לאחר כמעט 500 ימים בעזה, סיפר כי עבור מי שיצאו מהשבי מדובר ברגע שמאפשר "לנשום ולהתחיל את החיים מחדש". טרופנוב, בן 30, מהנדס אלקטרוניקה בחברת אמזון, נחטף ב־7 באוקטובר 2023 מקיבוץ ניר עוז בידי מחבלי הג’יהאד האיסלאמי הפלשתיני. עמו נחטפו גם ארוסתו ספיר כהן, אמו וסבתו. שלוש הנשים שוחררו לאחר יותר מ־50 ימי שבי. הוא עצמו שוחרר לאחר 498 ימים. בראיון ל-BBC, שנערך בלונדון, תיאר טרופנוב את הרגע שבו שמע על השבת גופתו של גואילי: "הרגשתי מדהים". לדבריו: "חיכינו לרגע הזה המון זמן. זה היה כמו משקולת על הכתפיים שלא נתנה לי לחזור לחיים". הוא הוסיף כי גם לאחר ששוחררו, התחושה הייתה שהשחרור אינו שלם כל עוד אחרים נותרו בעזה. עדות להטרדה מינית ולתיעוד במצלמה נסתרת בקטע נוסף של עדותו סיפר טרופנוב כי במהלך השבי הוטרד מינית בידי אחד השומרים. הוא תיאר אירוע שבו השומר עודד אותו לבצע בעצמו מעשה בעל אופי מיני. לדבריו, הדבר התרחש כאשר הוחזק מעל הקרקע ולא במנהרה. טרופנוב הוסיף כי כאשר שוביו אפשרו לו להתקלח צילמה אותו מצלמה נסתרת במהלך המקלחת. הוא לא פירט מעבר לכך. השחרור שבא עם בשורה אחרת היום שבו הושבה הגופה היה גם יום הולדתו של אביו, ויטלי. טרופנוב גילה כי אביו נרצח ב־7 באוקטובר רק ביום שחרורו בפברואר 2025, כשהבין שאביו אינו ממתין לו. לדבריו, הידיעה המאוחרת הפכה את רגע החופש למורכב במיוחד. ביום החטיפה שהו טרופנוב וארוסתו בביקור משפחתי בקיבוץ ניר עוז. מחבלים פרצו לבתים. כהן ניסתה להסתתר מתחת למיטה כשהיא עטופה בשמיכה, אך שניהם נתפסו. טרופנוב הוכה ונדקר בכתפו. הוא תיאר את רגעי האלימות: "ראיתי בעיניים שלו כעס ושנאה, עם סכין ביד, מנסה לדקור אותי שוב". בעת שהמחבלים ניסו להוציא אותו מהקיבוץ, הצליח טרופנוב להימלט לזמן קצר, אך לאחר שנכנע נורה פעמיים בכל אחת מרגליו. "הכאב הציף את הראש, נפלתי, ואז אחד המחבלים היכה אותי בקת הרובה מאחור ופתח לי את הראש". עם הגעתו לעזה, לדבריו, הוכה בידי אזרחים וחשב שזהו רגע מותו. במהלך השבי כמעט שלא קיבל טיפול רפואי. פעם אחת הובא לבית משפחה ופעם אחת לבית חולים. רגלו השבורה קובעה תחילה בעזרת מטאטא עץ ובהמשך באמצעות חלק מגריל מתכת. בניגוד לחטופים אחרים, טרופנוב הוחזק כמעט כל הזמן בבידוד. במשך שניים בלבד מ־498 ימי השבי ראה חטוף נוסף. הבדידות, הפציעות והיעדר הטיפול ליוו אותו עד יום שחרורו, והוא מתאר כעת את ההקלה של סיום הפרשה כמי שמאפשרת להתחיל, באיחור כבד, לחזור לחיים.