הסיבה לקחת ברצינות את שיקומה של עזה היא מהנדס פלשתיני אפור שיער בשם עלי שעת', העומד בראש ממשלת הטכנוקרטים המתחילה השבוע את עבודתה – סבור דייוויד איגנציוס, פרשן בכיר בוושינגטון פוסט. השקת תוכנית השיקום בפורום דאבוס עמדה בצל העימות סביב גרינלנד, אך היא ראויה ליותר תשומת לב. זהו הימור משמעותי שבפניו ניצבים מכשולים רבים, אבל זהו הסיכוי הטוב ביותר מזה עשרות שנים ליצור עזה הנשלטת בידי תושביה, ולא בידי ישראל או חמאס. "יש כעת אפשרות שנוכל באמת ליצור חלופה לחמאס", אומר דניס רוס – אולי הדיפלומט האמריקני הוותיק ביותר בנושאי המזרח התיכון. רוב שטטלוף, ראש המכון למדיניות המזרח הקרוב, אופטימי באותה מידה: "לראשונה מזה זמן רב, יש אור כלשהו בעזה". יש הרואים את מועצת השלום כתעלול של דונלד טראמפ, עם הדרישה לתשלום כתנאי לחברות בה ועם מצגת הבינה המלאכותית של עזה דמויית דובאי. אבל יש כאן תוכנית אמיתית, המלווה בהחלטת או"ם ובמפקדת התיאום בקריית גת, בה יש כעת חיילים מ-20 מדינות. היא אשר עוקבת אחרי כל סנטימטר בעזה בעזרת כטב"מים ואמצעים אחרים ומפקחת על-כניסת 4,200 משאיות סיוע בשבוע. ויש לה הסדר והדיוק שרק הצבא האמריקני יכול לספק. המאמץ בעזה מציג את מה שלעיתים קרובות חסר במדיניות החוץ של טראמפ: יישום שיטתי. טראמפ הכריז על הפסקת האש באוקטובר, יצא לריקוד ניצחון בישראל – ומאז שקט והתחזקות מחודשת של חמאס. אבל מאחורי הקלעים, העבודה מתקדמת. מועצת הביטחון אימצה את מועצת השלום כ"מינהל מעבר" עד שרשות פלשתינית מתוקנת תיטול את המשימה. ניקולאי מלאנדוב, דיפלומט בולגרי רב מוניטין, התמנה למנכ"ל שלה. ושעת' מונה לעמוד בראש הוועדה בת תריסר החברים לניהול הרצועה. כאשר הטכנוקרטים נכנסים השבוע לעזה, העדיפות העליונה היא שיקום תשתיות המים והביוב ולסלק 60 מיליון טון של הריסות. במקביל, על הוועדה להתחיל ליטול מחמאס את הכוח הפוליטי והצבאי. למעלה מ-1,000 פלשתינים אומנו במצרים וירדן כשוטרים, וארה"ב מאמינה שהכוח יגדל במהירות פי עשרה. התוכנית היא לפרוק את חמאס מנשקו בשני שלבים: תחילה הטילים והנשק הכבד המאיים על ישראל, ולאחר מכן הקלצ'ניקובים והנשק הקל המאיים על העזתים. שני הצדדים חיוניים, משום שיש צורך שלמועצת השלום יהיה מונופול על הכוח. חמאס גם אמור למסור מפות של המנהרות ולהרוס את המתקנים לייצור נשק.

האם חמאס יסכים לנטרל את עצמו

השאלה החשובה ביותר היא האם חמאס יסכים לנטרל את עצמו, מדגיש איגנציוס. ממשל טראמפ סבור שיש סיכוי בגלל קטר וטורקיה, וחברים במועצה לוחצים על הארגון לחתום על העסקה. אם ניתן יהיה להתחיל את השיקום, אפילו פעילי חמאס ירצו חלק בהשקעות של לפחות 25 מיליארד דולר וב-500,000 משרות. מה שמעניין בתוכנית טראמפ הוא שישראל אינה ממלאת תפקיד משמעותי. השותפים המרכזיים הם מצרים, קטר, טורקיה, סעודיה ואיחוד האמירויות. זו הסיבה שהימין הקיצוני בישראל מתנגד לה. אבל משמעות התוכנית היא שעזה שוב איננה הבעיה של ישראל, אלא של טראמפ והקהילה הבינלאומית. מעניין גם לראות את חלקו של ג'ארד קושנר. יש לו אינטרסים עסקיים משמעותיים באיזור, וכאדריכל הסכמי אברהם – גם עניין אישי בהרחבת תהליך השלום. תחילה הוא ייעד לישראל תפקיד מרכזי בשיקום והציע להתחיל אותו בשטחים שבשליטתה, אבל עבר למודל שאפתני יותר שהוכרז בדאבוס. הסיכון גבוה יותר, אך כך גם הגמול. הניסיון לחזות את תוצאותיו של מו"מ במזרח התיכון מתגלה לעיתים כשגוי, ולרוב הפסימיות משתלמת. אבל המאמץ לשיקום עזה מאורגן טוב יותר מכפי שרבים סבורים, וכל אדם בעל היגיון צריך לשאוף להצלחת מועצת השלום ונציגיה הפלשתינים האמיצים, מסיים איגנציוס.