רוטמן: הממשלה רשאית לאתגר פרשנות קיימת בדבריו הרחיב רוטמן את הרציונל שמאחורי ההצעה וטען כי לאורך השנים נוצרו מצבים שבהם פרשנות שיפוטית שינתה בפועל את הדין גם ללא שינוי חקיקה. כדוגמה הוא הציג את מדיניות האכיפה בהפגנות ובחסימות, שלדבריו תרמה למציאות שבה פגיעה בסדר הציבורי נעשתה שכיחה ולגיטימית יותר. לדבריו, כאשר הממשלה סבורה שפרשנות שיפוטית מסוימת הובילה לתוצאה בעייתית, עליה להיות מסוגלת לומר לבית המשפט כי יש מקום לשנותה או לאתגרה גם אם היועץ המשפטי אינו שותף לעמדה זו: “אם היועץ המשפטי לא מוכן לייצג עמדה כזו - הממשלה רשאית להביא עורך דין אחר” אמר.

רוטמן נגד גיל לימון: “התייחסות סלקטיבית לתיקים מתנהלים” במהלך הדיון תקף רוטמן את המשנה ליועצת המשפטית לממשלה עו"ד גיל לימון, וטען להתנהלות סלקטיבית ביחס לעניינים תלויים ועומדים. לדבריו, נציג הייעוץ המשפטי מתייחס לעתירות שמתנהלות בבג"ץ כאשר הדבר משרת את עמדת הייעוץ, אך מסרב להשיב לשאלות מצד חברי הכנסת בטענה שמדובר ב"תיק מתנהל". רוטמן ביקש להציג את הדברים כבעיה של שקיפות ואמון ציבורי, והבהיר כי הוא מתייחס לעתירות מנהליות ולא לחקירות פליליות.

דוגמת הרבנים והכותל: רוטמן מציג מחלוקת על ייצוג נפרד כדי לחזק את טענתו על הצורך בייצוג חלופי, רוטמן הביא כדוגמה פגישה שקוימה, לדבריו, לפני מספר חודשים בין הרבנים הראשיים לישראל, הראשון לציון הרב דוד יוסף והרב הראשי הרב קלמן בר, לצד גורמים נוספים ובהם רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים, לבין נציגי הייעוץ המשפטי ובהם עו"ד גיל לימון ועו"ד כרמית יוליס. לפי רוטמן, באותה פגישה ביקשו נציגי הייעוץ המשפטי להימנע מייצוג משפטי נפרד לרבנות הראשית בעתירות הכותל, בטענה שאין בכך צורך משום שהעמדות יתואמו עם הרבנים והם ייוצגו על-ידי הייעוץ המשפטי. רוטמן טען כי בחלוף הזמן לא הוצגה לרבנים תמונה מלאה של העמדה המשפטית, וכי במקביל הגיעה אליהם פנייה משפטית שמציגה גישה אחרת באשר לזכותם וחובתם לקבל ייצוג נפרד. במהלך הדברים נשמעו באולם תיקונים והתנגדויות לפרטים, אך רוטמן הציג את עצם האירוע כראיה לכך שכאשר גורם ממלכתי מבקש קו משפטי מובחן, נדרשת מסגרת ברורה שמאפשרת זאת ולא מותירה את הסוגיה לשיקול דעת יחיד של הייעוץ המשפטי.

יועמ"ש הוועדה: שלוש סטיות ממתווה פרידמן יועץ ועדת החוקה עו"ד ד"ר גור בליי הבהיר כי התקנון מאפשר לפצל פרקים מתוך הצעת חוק ולקדמם בנפרד, אך ציין שהשאלה אם מדובר בהצעה נפרדת או חלק ממהלך כולל עשויה להשפיע על התוכן. ברמה המהותית, בליי הציג את מתווה הפרופסור דניאל פרידמן כמתווה שנועד להבטיח שתמיד יהיה ייצוג לממשלה: אם היועץ סבור שאינו יכול להגן בצורה סבירה על עמדת הממשלה, היא תוכל לבחור מייצג, אך היועץ יוכל להתייצב ולהציג עמדה אחרת. לדבריו, הנוסח המעודכן שונה ממתווה פרידמן בשלוש נקודות מרכזיות: 1. ייצוג חלופי גם כשהיועמ"ש מוכן לייצג: האפשרות לפנות לייצוג אחר אינה מוגבלת למצב שבו היועץ אומר שאינו יכול להגן, אלא גם למצב שבו השר “אינו מרוצה” והדבר מאושר בידי הממשלה, שר המשפטים או ועדת שרים 2. מגבלה על התייצבות היועמ"ש: היועמ"ש לא יוכל להתייצב לצד עורך הדין האחר של הממשלה אלא אם קיבל אישור, למעט חריגים שנקבעו 3. קביעת עמדה בידי הדרג המדיני גם בהליך מסוים: בליי הזהיר מפני מצב שבו אין שיקול דעת עצמאי בניהול ההליך, משום שהעמדה נקבעת מלמעלה גם כשמדובר בהחלטות טקטיות־משפטיות בתוך תיק בליי הוסיף כי עצם הידיעה שניתן לעקוף את עמדת היועץ המשפטי באמצעות ייצוג חיצוני עלולה להשפיע כבר בשלב הייעוץ המוקדם וליצור תמריץ לדילוג מעל קשיים משפטיים במקום להתמודד עמם. אלהרר: “כשלוקחים את הייצוג לבד - מייצרים נזק” ח"כ קארין אלהרר תקפה את עצם ההפרדה של פרק הייצוג משאר רכיבי המהלך וטענה כי יש “הקשר בין שני החלקים” וכי שינוי הייצוג בערכאות תוך התעלמות מהרכיבים האחרים עלול לייצר נזק. לדבריה, ההצעה מאפשרת ייעוץ משפטי נפרד בשני מצבים: כאשר היועמ"ש אומר שאינו מסוגל לייצג, וכאשר השר או הממשלה קובעים שלא ייצג אותם, והיא הזהירה מפני פגיעה בשלטון החוק ובמנגנוני איזונים ובלמים. היא גם ציטטה נתון שיוחס בדיון למכון הישראלי לדמוקרטיה שלפיו ברוב המקרים שבהם עלתה שאלת ייצוג נפרד, עמדת היועצת התקבלה.

ח"כ עופר כסיף טען כי מדובר למעשה בהצעת חוק חדשה שמוצגת במסלול עוקף, והזהיר מפני מצב שבו הממשלה גם קובעת וגם מפרשת את הדין והיועמ"ש הופך ל“חותמת גומי”. במרכז דבריו עמד החשש מפגיעה באינטרס הציבורי: אם הליקויים המשפטיים לא יוצגו לבית המשפט בידי מי שאמור להתריע עליהם, הנטל לחשיפתם ייפול על האזרח הפונה לערכאות.

ח"כ יואב סגלוביץ' דרש לעגן במפורש בהסדר רכיב של שמירת האינטרס הציבורי והתריע מפני השלכות ההצעה על גופים ביטחוניים ורשויות אכיפה גם בהליכים שאינם פליליים מובהקים, בטענה שהיעדר הגנות ברורות עלול ליצור בלבול מערכתי ופגיעה בזכויות.

ח"כ גלעד קריב התמקד בהליך וטען כי מדובר במהלך טקטי שנועד לייצר בלבול ולדלג מעל דיון מסודר. הוא האשים את הקואליציה ב“גניבת דעת” ובהצגת פיצול כפתרון, בעוד שלדבריו מדובר בהעמקת המחלוקת ולא בניסיון להתכנס להסכמות. בתום הדיון לא התקבלה הכרעה, אך היה ברור כי עצם קידום פרק הייצוג כהצעת חוק נפרדת מסמן שלב נוסף במאבק על מעמד היועץ המשפטי לממשלה. רוטמן מצדו דחה את הטענות ל“שליפה” וטען כי מדובר בטיוב נוסח ולא במהלך מפתיע.