ראש ממשלת קנדה, מארק קארני, קרא בפורום דאבוס ל"מעצמות בינוניות" להגן על האינטרסים של עצמן, כאשר המעצמות הגדולות רומסות את הסדר הבינלאומי. "על המעצמות הבינוניות לפעול יחדיו, משום שאם לא נשב לשולחן – נהיה בתפריט", הוסיף.
הפוטנציאל של מעצמות אלו הוא כמעט בלתי מוגבל – טוען מקס בות, בעל טור בכיר בוושינגטון פוסט. אין הכוונה למדינות כמו ברזיל, הודו, אינדונזיה או דרום אפריקה, שאינן דומות לדמוקרטיות המערביות. לעומת זאת, יש הרבה מן המשותף בין חברות נאט"ו שאינן ארה"ב (אירופה וקנדה) לבין הדמוקרטיות הגדולות של דרום אסיה ואוקיאניה: אוסטרליה, יפן, ניו-זילנד,
קוריאה הדרומית וטייוואן.
אם מדינות אלו יוכלו לפעול יחדיו, הן יהיו מעצמת-על. לבלוק האסיאתי-אירופי יש 900 מיליון תושבים, תוצר של 39.5 טריליון דולר, תקציב ביטחון של 830 מיליארד דולר ו-3.1 מיליון חיילים. לארה"ב יש 338 מיליון תושבים, תוצר של 31 טריליון דולר ותקציב ביטחון של 850 מיליארד דולר. בסין יש כמובן יותר תושבים אבל היא מפגרת בכל יתר המדדים, ורוסיה נמצאת הרחק מאחור.
הדבר היחיד הבולם את המעצמות הבינוניות הוא חוסר האחדות. רוסיה, סין וארה"ב הן מדינות לאום; נאט"ו מורכב מ-32 מדינות, ו
האיחוד האירופי – מ-27. התיאום בין המשאבים האירופיים רופף ויש רק מעט תיאום בין הדמוקרטיות באסיה. מציאות זו לא תשתנה בקרוב, אך יש צעדים משמעותיים בהם ניתן להגביר את שיתוף הפעולה, טוען בות.
בריטניה צריכה לחזור לאיחוד האירופי ויש לצרף אליו את אוקראינה וקנדה. האיחוד צריך לבטל את הדרישה להחלטות פה אחד, כך שמדינות קטנות כמו הונגריה וסלובקיה לא יוכלו לבלום אותו. אירופה, אוסטרליה, יפן וקוריאה הדרומית צריכות לנהל שיחות, שאולי יובילו לגלובליזציה של נאט"ו או להקמת ברית מקבילה באסיה. האיחוד האירופי צריך לקדם הקמת צבא אירופי.
כל מדינות המערב כבר מתקדמות לעבר הסכמי סחר חופשי, כדי להקטין את תלותן בארה"ב. אפשר לעשות עוד רבות כדי לקדם את הסחר בין אירופה ואסיה; קארני מדבר על "גשר בין השותפות הטרנס-פסיפית לבין האיחוד האירופי, שייצור גוש סחר חדש של 1.5 מיליארד בני אדם".
"ארה"ב תחילה" תפגע דווקא באמריקנים
חשוב גם שמדינות אירופה יגדילו את תקציבי הביטחון שלהן, כדי שלא להסתמך על ארה"ב. זה כבר קורה: התקציבים הוכפלו בעשור האחרון וממשיכים לעלות. אוקראינה, עם הצבא המנוסה והכטב"מים המעולים, יכולה להיות עמוד התווך של הביטחון האירופי בעשורים הבאים. לאירופה יש תעשיה ביטחונית מתקדמת, אך היא גם רוכשת כמויות ניכרות ממפעלים קוריאניים. פולין קונה מהם טנקים, ארטילריה ומטוסי קרב, ונורבגיה תרכוש טילים ארוכי טווח. במקביל, קנדה שוקלת לרכוש מטוסי גריפן שבדיים ופחות F-35 אמריקניים.
ברור שיש יכולות מפתח – מטוסים חמקנים, טילי ארוכי טווח, ריגול לוויני – בהם בעלות בריתה של ארה"ב מפגרות אחריה. התחום החשוב ביותר הוא נשק גרעיני, שברשות שתי מדינות אירופיות בלבד – בריטניה וצרפת, ובריטניה תלויה במשגרים אמריקניים. כעת, כאשר אינן יכולות לסמוך על ארה"ב, יותר מדינות ישאפו לפתח נשק גרעיני משל עצמן. יש כבר דיבור נרחב על הנושא בקנדה, סקנדינביה, גרמניה, פולין, קוריאה הדרומית ואפילו יפן.
תומכי "ארה"ב תחילה" עשויים להרגיש בנוח אם בעלות בריתה יפנו בכיוון זה, אך נשיאים עתידיים עשויים שלא להיות מרוצים מהתוצאה. אם בעלות בריתה של ארה"ב פחות תלויות בה בסחר ובביטחון, יהיה הרבה יותר קשה לכוון אותן והן יעשו פחות עסקים איתה. היא עלולה אפילו להפסיד את הבסיסים בחו"ל בהם היא משתמשת כיום. הדומיננטיות האמריקנית לא תחסר למעצמות הבינוניות אלא לאמריקנים, מסיים בות.