בדיון (2.2.26) בוועדה לביקורת המדינה הוסט הזרקור מהשאלה מה קרה אל השאלה מה עושים עכשיו. לאחר שדוח המבקר כבר פורסם, עיקר הדיון התנקז לעימות חריף סביב טיפול בליקויים: האם מדובר בכשלים מערכתיים שמחייבים שינוי עומק, או בתקלה טכנולוגית ותו לא. שוסטר: לא עוד פיקוח רופף יו"ר הוועדה, ח"כ אלון שוסטר, ביקש למסגר את הדיון כנקודת מבחן לשלטון החוק בעידן כלים חודרניים. הוא הכיר בחשיבות היכולת הטכנולוגית במאבק בפשיעה, אך הדגיש שהדוח חושף פערים קשים בהיעדר אסדרה וכלי פיקוח. במרכז דבריו עמדה ביקורת על משרד המשפטים, שלדבריו הסתמך באופן פסיבי על מידע חלקי מהמשטרה במקום ליזום בירור מעמיק, והזהיר מפני עקיפת נהלים ומהתעלמות מהחובה להגן על פרטיות. לדבריו, בלי כללי משחק ברורים ובלי בקרה אפקטיבית בזמן אמת, גם כלי שנועד לסייע בחקירה עלול להפוך לנקודת כשל ציבורית שמערערת אמון. המבקר: ליקויים - לא תיק פלילי מנהל החטיבה במשרד מבקר המדינה, יובל חיו, מיקם את ממצאי הדוח במישור התהליכי. הוא הדגיש שהבדיקה הייתה רחבה וחריגה, שנבחן רצף מלא "מההתקנה ועד הביעור" בתשעה כלים טכנולוגיים שונים, ושאותרו ליקויים ובעיות בתהליכים. לצד זאת, הוא הבהיר כי לא זוהתה כוונה פלילית מודעת של שוטר או קצין לעבור על החוק, ולכן הנושא לא הועבר למישור הפלילי. זו נקודה שמכוונת ישירות לטיפול בליקויים: אם לא מדובר בתיק פלילי, האחריות עוברת לשינוי נהלים, לדיוק סמכויות ולפיקוח קבוע שמונע הישנות.