ד"ר שמואל ביאלי מהטכניון וצוותו התמקדו בערפילית בשם Barnard 68 - ענן גז קר וצפוף שנמצא במרחק 400 שנות אור מאיתנו. הטמפרטורה שם קיצונית: רק מעט מעל "האפס המוחלט" (מינוס 260 מעלות צלזיוס בערך). בעזרת היכולות של טלסקופ החלל ג'יימס ווב, החוקרים זיהו אות חלש וייחודי: כשהקרניים הקוסמיות פוגעות במולקולות מימן בתוך הערפילית, הן גורמות להן לרטוט ולפלוט קרינה אינפרא-אדומה. האות הזה הוא ההוכחה הישירה הראשונה לפעילות של קרניים קוסמיות בתוך ענן כזה. "כשהצעתי את הגישה הזו בעבר, מומחים היו ספקנים", מספר ד"ר ביאלי. "אמרו שלעולם לא נוכל למדוד אותות כאלה כי הם חלשים מדי. ג'יימס ווב שינה הכל".

העתיד: הערפילית כמעבדה

ההצלחה הישראלית סללה את הדרך להמשך: נאסא כבר הקצתה לצוות 50 שעות תצפית נוספות. המשמעות היא שהערפיליות בגלקסיה יהפכו מעתה ל"גלאי חלקיקים טבעיים" ענקיים. הבנת האופן שבו הקרניים הללו נעות ומשפיעות על הגז תאפשר לנו להבין טוב יותר איך נוצרה מערכת השמש שלנו ואיך נוצרים כוכבים אחרים ברחבי הגלקסיה.