דמיינו לעצמכם שאתם מנהיגים של מדינה ויש לכם בעיה. חצי מיליון בני אדם החיוניים לחיי היום-יום של כולם מתגוררים בארצכם. הם מטפלים בזקנים, עובדים בחברות קטנות וגדולות, מגדלים מזון – וגם מהווים חלק מהקהילה המקומית. אבל אין להם תיעוד חוקי המאפשר להם לחיות כאן, ובשל כך מנועות מהן זכויות וגם חלק מהחובות. מה צריך לעשות איתם? – שואל ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ'ז, במאמר בניו-יורק טיימס. כמה מנהיגים בחרו לצוד אותם במבצעים אכזריים ובלתי חוקיים. ממשלתי בחרה בדרך אחרת – אומר סנצ'ז: הליך מהיר ופשוט להסדיר את מעמדם של חצי מיליון מהגרים אלה. בתנאים מסוימים הם יוכלו לקבל רשיונות ישיבה זמניים, אותם יוכלו לחדש כעבור שנה. הדבר נעשה משתי סיבות. הראשונה והחשובה: מוסרית. ספרד היא מדינה של מהגרים. בשנות ה-1950 וה-1960 ולאחר המשבר הפיננסי של 2008 עברו ספרדים רבים לארה"ב ומדינות אחרות, וכעת התהפך הגלגל. הכלכלה הספרדית פורחת וזרים נוהרים אליה, וחובתה לקבל אותם ברצון ובסובלנות – כפי שקיוו להתקבל הספרדים שהיגרו. הסיבה השנייה פרגמטית לחלוטין. המערב זקוק לאנשים, משום שהאוכלוסייה עולה רק במדינות בודדות. בלא מהגרים, המערב יסבול מירידה דמוגרפית חדה שתוביל לשקיעה של הכלכלה והשירותים הציבוריים. התוצר יפחת, מערכות הבריאות והפנסיה ייפגעו. ה-AI והרובוטים לא יוכלו למנוע זאת, לפחות בטווח הקצר. הפתרון היחיד הוא לשלב מהגרים בצורה המסודרת והיעילה ביותר האפשרית. ברור שזה לא יהיה קל, מדגיש סנצ'ז. מהגרים יוצרים הזדמנויות וגם אתגרים ניכרים עימם יש להתמודד. אבל לרוב האתגרים הללו אין קשר למוצא, הגזע, הדת או השפה של המהגרים. הם נובעים מסיבות המשותפות גם למקומיים: עוני, חוסר שוויון, שווקים בלתי מפוקחים, חסמי גישה לבריאות ולחינוך. באלה יש להתמקד. אין מדינות רבות המסכימות בצורך להסדיר כעת את ההגירה, אך מספר התומכים בו גדול ממה שרגילים לחשוב. המהלך בספרד החל ביוזמה אותה אימצו 900 ארגונים לא-ממשלתיים והוא נתמך בידי ארגוני מעסיקים וארגוני עובדים. וחשוב יותר: הוא נתמך בידי הציבור. למעלה משני שלישים מהספרדים מאמינים שהמהגרים מהווים הזדמנות או צורך חיוני למדינה. מנהיגים בסגנון MAGA עשויים לטעון שקליטת מהגרים כה רבים היא התאבדות וצעד נואש של מדינה בקריסה. אל תתנו להם להטעות אתכם – מגיב סנצ'ז. ספרד פורחת. במשך שלוש שנים ברציפות, שיעור הצמיחה בה הו הגבוה בין המדינות הגדולות באירופה. היא יצרה כמעט שליש מבין המשרות החדשות באיחוד האירופי, והאבטלה ירדה אל מתחת ל-10% לראשונה מזה שני עשורים. כוח הקנייה עלה, העוני וחוסר השוויון ירדו לרמות הנמוכות ביותר מאז 2008. מה שעובד לספרדים עשוי לעבוד גם אצל אחרים, סבור סנצ'ז. הגיע הזמן שמנהיגים ידברו בבירור עם אזרחיהם על הדילמה המשותפת לכולם. מדינות המערב חייבות לבחור בין הסתגרות ושקיעה, לבין פתיחות ושגשוג. צמיחה או נסיגה: אלו שתי האפשרויות שבפניהן. והצמיחה אינה רק חומרית אלא גם רוחנית. ממשלות יכולות לקנות את חשיבת ה"משחק סכום אפס" של הימין הקיצוני ולסגת לבידוד, מחסור, אנוכיות ושקיעה. או שהן יכולות לרתום בדיוק את אותם כוחות אשר, לא בלי קשיים, גרמו לחברות שלנו לפרוח במשך מאות שנים. מבחינתי הבחירה ברורה – מסיים סנצ'ז. למען שגשוגנו והיושרה האנושית, הוא מקווה שאחרים ילכו בעקבות ספרד.