במבט לאחור, היו סימנים. בפברואר אשתקד שאל פייננשל טיימס את פיטר מנדלסון על קשריו עם ג'פרי אפשטיין. השגריר המיועד בארה"ב הגיב: "אני לא אכנס לזה. זו אובססיה שלכם ולכו להזדיין. בסדר?" בדיוק שנה לאחר מכן, מנדלסון בחוץ וממשלתו של קייר סטארמר מעורבת בשערורייה הפוליטית הגדולה ביותר של המאה ה-21, מציין אקונומיסט. הלורד איבד את תפקידו בספטמבר שעבר, לאחר שהתגלו תכתובות דוא"ל בהם פקפק בהרשעתו של אפשטיין בפדופיליה. בסוף ינואר פורסמו תכתובות נוספות, שחשפו את ידידותם הקרובה. הם פטפטו על חשפניות וצחקו על "גבר מצויד היטב", במקביל לשיחות על משרות במיליונים לאחר החיים הפוליטיים והדלפות של מסמכים ממשלתיים מסווגים. מבוכה פוליטית הפכה לחקירה פלילית. התנהגותו של מנדלסון מביכה לגבי העבר ומטרידה לגבי העתיד: האם זו נפילתו של סטארמר? אם לסטארמר היה ייעוד, זוהי הפסקתם של דברים כגון זה. הוא פוליטיקאי של תהליכים יותר מאשר של שכנוע. יש לכך משיכה אחרי שלוש שנות התוהו ובוהו של בוריס ג'ונסון. אבל המקרה של מנדלסון מגלה שהתהליך מוקרב לצורך הנוחות הפוליטית. הוא נבדק ובדאונינג סטריט ידעו על קשריו הקרובים עם אפשטיין, וסטארמר התעקש על מינויו. במפלגת הלייבור עמוסת השערוריות, סטארמר אמור היה להיות פרגמטיסט מרענן. אבל מנדלסון מונה מעל הכל תודות למכריו ולאגף המפלגה שהוא מייצג. דווקא סטארמר אינו קרוב אליו במיוחד; לפני המינוי לשגריר, קשריהם התמצו בכך שמנדלסון נתן לסטארמר עצה בנוגע לפודקסט ופעם אמר שהוא שמן מדי. סטארמר אינו מעדיף מקורבים, אך מקורבים שיטו בו. סטארמר מוביל ממשל חלול, מגדיר אקונומיסט, ולכן הביא אישים מ"הלייבור החדש" [של טוני בלייר]. מנדלסון אמור היה לספק יציבות: פגמיו – עסקים מוזרים וידידות עם עבריין מין – היו כדאיים לנוכח נסיונו. מי שהגיע לשיאו לפני שלושה עשורים התקבל בברכה בחזרה לצמרת – דומה למצב בו בלייר היה מזמין את הרולד וילסון. זוהי פוליטיקה של שנות ה-1990 עם הנורמות של אותה עת, אך כיום היא משפילה. התירוץ הזמין ביותר של סטארמר הוא המביך ביותר: מינויו של מנדלסון לא היה רעיון שלו אלא של יועצו הקרוב, מורגן מק'סוויני. בלייבור תמיד דיברו של סטארמר כאדם פשוט; כמה מיועציו לשעבר מתייחסים אליו בבוז. אחד מהם צוטט כאומר כי סטארמר אינו נוהג ברכבת, אלא בפועל מוביל רכבת אוטומטית. סטארמר שורד רק בזכותם של חברי פרלמנט הבזים לו. יושבי הספסלים האחוריים מודאגים שהקריירה שלהם תחוסל בגיל 35 משום שהוא הכניס את הממשלה לשערורייה מיותרת עם פדופיל. שרים שהודחו אשתקד גילו, כי מנדלסון ייעץ לסטארמר בתהליך העיצוב מחדש של ממשלתו. רק ברווזים צולעים – אותו גורם שהעלה אותו לראשות הממשלה – יכולים כעת להציל את סטארמר. כמה מיריביו האפשריים – כמו שר הבריאות, ווס סטרילינג, היו קרובים למנדלסון יותר ממנו. כשליו בפרשה אינם חדשים בלייבור, שמעולם לא יכול היה להתנגד לכריזמה ולכשרונות של מנדלסון. פוליטיקאים מוכשרים יותר מאשר סטארמר נפלו בהם. אבל באיזשהו מקום המזל הזה מסתיים. בניתוח נדיר מבחינתו, סטארמר מבין את הנזק שגורמת שערוריית מנדלסון. הוא הזהיר את הקבינט ש"הציבור אינו רואה יחידים בשערורייה הזאת אלא פוליטיקאים". עם כל חסרונותיו, הוא מבין את רצינות הרגע, גם אם לא יכול להתמודד איתו בעצמו. סטארמר צודק בכך שהבושה שגרם מנדלסון היא רעל קטלני לעצם הפוליטיקה. אבל אם הוא באמת מאמין לדבריו, גם הוא יפול.