היסוד ההיסטורי: “כיבוש עזה – שגיאה אסטרטגית” חלק מרכזי במסמך מוקדש לדיוני קבינט מתקופות קודמות, בעיקר לאחר מבצע צוק איתן. שם מוצגים ציטוטים מפורשים של בכירי מערכת הביטחון והדרג המדיני כאחד נגד כיבוש הרצועה. הרמטכ"ל בני גנץ אמר: “אני חושב שלכבוש את עזה זו תהיה שגיאה אסטרטגית ממעלה ראשונה”. שר הביטחון משה (בוגי) יעלון הדגיש כי צה"ל “מסוגל לכבוש את עזה, זה פשוט מיותר כרגע”. ראש השב"כ יורם כהן ושרים נוספים הביעו הסתייגות דומה. שרת המשפטים ציפי לבני שאלה בדיון: “יש כאן מישהו אחד שרוצה לכבוש את עזה היום”. מתברר שבדיון הקבינט בשנת 2014 במהלך מבצע צוק איתן אמר בנט בדיון - "אני נגד כיבוש רצועת עזה, רק לא אגיד את זה בחוץ". המסר שמבקש נתניהו להעביר: ההתנגדות למהלך רחב לא נולדה בלשכת ראש הממשלה, אלא שיקפה קונצנזוס ביטחוני מתמשך. מתוך תפיסה זו התגבשה מדיניות של מהלומות נקודתיות לצד הקלות אזרחיות – מה שכונה בשיח הביטחוני “שימור השקט”. “חמאס מורתע”: כך נבנתה תמונת המודיעין במסמכי אמ"ן המצורפים, מופיעות הערכות עקביות שלפיהן חמאס מעדיף יציבות אזרחית ושיקום כלכלי. במסמך מודיעיני מ־14 בספטמבר 2023 נכתב כי קיימת “השפעה מרסנת ברצועת עזה”, וכי הנהגת חמאס “דוגלת באסטרטגיה של שימור השקט גם כעת”. בדיון הערכת מצב מ־27 בספטמבר 2023, עשרה ימים בלבד לפני הטבח, מתוארת חתירה ל"הסדרה ממושכת". ראש השב"כ רונן בר מצוטט כמי שמעריך שחמאס “מאוד לא רוצים להיכנס לסבב לחימה”. שר הביטחון יואב גלנט קובע כי האינטרס הוא להימנע ממלחמה רחבה. נתניהו משתמש בציטוטים אלה כדי לטעון: הדרג המדיני הוזן בהערכות שמקטינות את הסיכון למערכה כוללת. כאשר כל הגופים מציגים תמונה אחידה – קשה להצדיק מהלך חריג או הסלמה יזומה. הוויכוח על הסיכולים: “רציתי, אמרו שאין מוכנות” פרק בולט במסמך עוסק בניסיונות לקדם סיכולים ממוקדים נגד הנהגת חמאס. באחד הדיונים אמר נתניהו: “אני רוצה ‘בעל הבית השתגע’… איפה סינוואר”. לפי התמלילים, תשובת ראשי מערכת הביטחון הייתה כי “אין כעת מוכנות”. הנימוקים: קושי מבצעי, סכנת נזק אגבי וחשש מהידרדרות רב־זירתית. הטענה שמעלה המסמך חדה: לא מדובר רק בהבדלי גישה, אלא במגבלות מקצועיות שהוצגו לדרג המדיני כעובדה. בפועל, כך נטען, האופציה להכות בצמרת חמאס לא הונחה על השולחן כחלופה ישימה. “חומת יריחו”: התוכנית שלא הוצגה ליבת המחלוקת נוגעת לתוכנית הפלישה הרחבה של חמאס, המכונה “חומת יריחו”. לפי גרסת נתניהו, התוכנית – שכללה תרחיש של פריצה רב־מוקדית וכיבוש יישובים – לא הובאה לידיעתו בזמן אמת. מנגד, ההערכות שהוצגו לדרג המדיני תיארו לכל היותר פשיטות מוגבלות או “ימי קרב” נקודתיים. לשיטתו, פער זה בין המידע הקיים בדרגי השטח לבין מה שהגיע לשולחן הממשלה הוא “קצר מודיעיני מהותי”. נתניהו תוהה במסמך כיצד תוכנית בעלת משמעות אסטרטגית כה רחבה לא מגיעה ללשכת ראש הממשלה. “לו הייתי רואה אותה, סדרי העדיפות היו משתנים מן הקצה אל הקצה”, הוא טוען. הכסף הקטרי: שסתום לחץ, לא מנוע טרור באשר להעברת כספים מקטר, נתניהו דוחה את הטענה שמדובר היה בדלק לטרור. לדבריו, המהלך נעשה בהמלצת צה"ל, השב"כ ומתפ"ש כדי למנוע קריסה הומניטרית שתוביל בהכרח למלחמה. לטענתו, מנגנון החלוקה היה בפיקוח ביטחוני ונועד למשכורות ודלק, לא לבניין כוח צבאי. החלופה, לפי המסמך, הייתה הידרדרות מהירה לסבב לחימה נרחב ללא לגיטימציה בין־לאומית. הלילה האחרון: “בהיעדר אינדיקציה – סיכוי נמוך” בקטע דרמטי במיוחד מתואר מסמך שהועבר לראש הממשלה בבוקר 7 באוקטובר, ובו נכתב כי “יציאה למערכה רחבה” היא תרחיש שסיכויו נמוכים “לאור היעדר אינדיקציה מודיעינית”. כלומר, גם כאשר כבר זוהו חריגות, הערכת המצב הרשמית עדיין לא תיארה מתקפה רחבת היקף. מכאן מסיק נתניהו כי לא הופעלה התרעה חמה לדרג המדיני בזמן. הקו המשפטי: אחריות כן, אשמה לא בסיכום מבצע המסמך הבחנה ברורה: נתניהו מכיר באחריות מיניסטריאלית כמי שעומד בראש המערכת, אך דוחה אשמה מקצועית. לטענתו, אחריותו לקבל החלטות נשענת על מידע שמספקים לו הגופים המוסמכים. כאשר המידע שגוי או חסר – מקור הכשל מצוי שם. המסמך כולו נועד, אפוא, לשנות את השיח: לא “מדיניות של חיזוק חמאס”, אלא “קונספציה מודיעינית והגנתית” שנשענה על הרתעה מדומה ועל ביטחון יתר בגדר ובמערכות.