פרופ' יגאל תלמי, חתן פרס ישראל ומהפיזיקאים החשובים ביותר שצמחו במדינת ישראל, הלך לעולמו (4 בפברואר 2026) בביתו בכוכב יאיר-צור יגאל, ימים ספורים לאחר שאיבד את חנה, רעייתו ושותפתו לחיים במשך קרוב לשמונה עשורים. תלמי, חתן פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת 1965 ופרס א.מ.ת (אמנות-מדע-תרבות) נחשב לדמות מרכזית בעיצוב המחקר הגרעיני בישראל, באקדמיה ובמערכת הביטחון.

שורשים, ילדות ודרך לישראל

תלמי נולד בקייב בשנת 1925 בשם יגאל סמילנסקי ועלה ארצה עם הוריו כשהיה תינוק; המשפחה השתקעה בכפר יחזקאל, שם היה אביו ממשכילי העלייה השנייה ומראשוני המורים במושב. בהמשך למד בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב, הצטרף להגנה ולפלמ"ח והשתתף במאבק על הקמת המדינה, חוויות שעיצבו את תחושת המחויבות העמוקה שלו לישראל.

מהפיזיקה בירושלים לגרעין ברחובות

כבר בשנות הארבעים החל תלמי בלימודי פיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובהמשך יצא להשתלמויות מחקריות באוניברסיטאות ובמכוני מחקר מובילים בארצות הברית, בהם פרינסטון. לאחר שובו הצטרף למכון ויצמן למדע ברחובות ונמנה עם מייסדי המחלקה לפיזיקה גרעינית, שבה מילא לאורך השנים תפקידים בכירים כראש מחלקה, דיקן הפקולטה לפיזיקה ויושב-ראש המועצה המדעית.

מודל הקליפות והגרעין הישראלי

עיקר תרומתו המדעית של תלמי הייתה להבנת מבנה גרעין האטום באמצעות פיתוחים במודל הקליפות הגרעיני ותיאור מצבי הגרעין. נוסחה שנגזרה מעבודתו תיארה את האנרגיות והספינים של מצבי גרעין והפכה לכלי יסוד במחקר הגרעיני, וספרו המפורסם עם עמוס דה־שליט על מבנה הגרעין נחשב במשך שנים לספר יסוד ("תנ"ך") של התחום עבור דורות של פיזיקאים ברחבי העולם.

אחריות ציבורית, פרסים ומורשת

מעבר למחקר, היה תלמי חבר פעיל באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, כיהן כראש חטיבת המדעים המדויקים ונטל חלק בוועדה לאנרגיה אטומית ובגופים מייעצים ממלכתיים נוספים. עבודתו זכתה להוקרה נרחבת בישראל וברחבי העולם: לצד פרס ישראל הוענקו לו בין השאר פרס ויצמן של עיריית תל אביב, פרס רוטשילד לפיזיקה, פרס א.מ.ת ומדליית זהב של החברה האמריקנית לפיזיקה, כולם שיקפו את מעמדו כמדען פורץ דרך ומורה דרך מדעי.

סוף הדרך וצליל אחרון

בשנת המאה לחייו נפרש פועלו מחדש בשורת ראיונות וכתבות, בהם ראיון עומק מקיף ונדיר לניוז 1 ופרק מיוחד בפודקאסט "גיקונומי", שבהם שב תלמי לספר על דרכו המלאה - מן הכפר בעמק, דרך מלחמת העצמאות ועד מחקרי הגרעין וההתלבטות אם להישאר בארץ או לפתח קריירה בחו"ל. עמיתיו ותלמידיו היטיבו לתארו כאדם צנוע, קפדן, חד מחשבה ומסור ללא סייג למדע הישראלי ולמדינת ישראל, ומורשתו המדעית והערכית צפויה להמשיך ולהנחות דורות של חוקרים גם אחרי לכתו.