המוסד לביטוח לאומי התנהל בבית הדין לעבודה בצורה בלתי לגיטימית והפר את חובות ההגינות, תום הלב והנאמנות שלו כלפי המבוטחים וכלפי בית הדין. כך קובע (7.2.26) שופט בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, כאמל אבו-קאעוד, בתיק בו יוצג הביטוח הלאומי בידי עו"ד מריוס שאליק. אבו-קאעוד קיבל את תביעתה של אסתר ספאן וקבע, כי היא סובלת מכאבי הגב בשל החלקה במקלחת בזמן השתלמות במלון באילת, במסגרת עבודתה בעיריית קריית אונו. אבו-קאעוד מינה את ד"ר דוד יפה כמומחה מטעמו, אשר קבע שיש קשר בין הכאבים לבין ההחלקה, בעוד הביטוח הלאומי טען בסיכומיו - בניגוד לעובדות המוסכמות - שכלל לא אירעה תאונת עבודה. על כך אומר אבו-קאעוד: "בפתח ההליך הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות ועובדתיות מפורשות, שלפיהןהאירוע הוכר כתאונת עבודה, והמחלוקת צומצמה לשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע לבין הפגימות הנטענות. על יסוד הסכמות אלה ויתרו הצדדים על ניהול הליך הוכחות ומונה מומחה רפואי מטעם בית הדין. הסכמה דיונית מעין זו מחייבת את הצדדים. אין בעל דין רשאי לסגת ממנה בשלב הסיכומים, לאחר שההליך נוהל כולו על יסודה, כאילו לא ניתנה מלכתחילה. "חזרה מהסכמות עובדתיות בשלב כה מאוחר פוגעת בהגינות הדיונית, ביעילות ההליך ובזכותו של הצד שכנגד לכלכל את צעדיו בהתאם למוסכם. התנהלות זו אינה לגיטימית ואינה מתיישבת עם כללי הדיון התקין. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח מעמדו של המוסד לביטוח לאומי כרשות ציבורית המופקדת על יישום הביטחון הסוציאלי. על רשות ציבורית חלות חובות מוגברות של הגינות, תום לב ונאמנות כלפי המבוטחים וכלפי בית הדין. העלאת טענות הסותרות הסכמות קודמות, לאחר שמונה מומחה וויתרו הצדדים על הבאת ראיות, אינה עולה בקנה אחד עם חובות אלה". למעלה מן הצורך אומר אבו-קאעוד, כי טענותיו של הביטוח הלאומי סותרות את עצמן: הוא הכיר בפגיעות אחרות של ספאן כתאונת עבודה, אך אז טען כאמור שהתאונה כלל לא אירעה. "אין לקבל גישה שלפיה אירוע אחד יהווה תאונת עבודה לגבי איבר אחד אך לא יהווה תאונת עבודה לגבי איבר אחר. ההכרה או אי-ההכרה מתייחסת לאירוע, ולא לפגימה הספציפית". הביטוח הלאומי חויב בהוצאות בסך 12,000 שקל - סכום גבוה בבתי הדין לעבודה - ובצעד חריג הורה אבו-קאעוד להעביר את פסק הדין לידיעת היועץ המשפטי שלו, עו"ד רועי קרת. נציגי הציבור אורנה אבידן ויואל פלדי הסכימו עם אבו-קאעוד. את סאפן ייצג עו"ד רותם רזאל.