גבר המסרב מזה 27 שנה לתת גטו לאשתו יפצה אותה ב-4.7 מיליון שקל - ככל הנראה סכום הפיצוי הגבוה ביותר שנפסק בישראל על סרבנות גט, באחד המקרים החמורים ביותר מסוגו. כך קובעת (10.2.26) שופטת בית המשפט למשפחה בירושלים, ריבי לב-אוחיון. בני הזוג נישאו בחו"ל בנישואין אזרחיים, כאשר האישה הייתה נוצרייה, ונולד להם בן. לאחר מספר שנים החל הבעל להתקרב ליהדות (כיום הוא מציג את עצמו כחרדי) ובשל כך הם התגרשו. הגבר עלה לארץ, האישה עברה גיור אורתודוקסי שהוכר בידי הרבנות, השניים התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים נוספים. בשנת 1995 הגישה האישה תביעת גירושין וביוני 1999 הורה בית הדין הרבני לבעל לתת לה גט. הבעל מסרב לתת את הגט, למרות שבין היתר נכלא ל-20 שנה, בהן נשלח לבידוד 12 פעמים, נאסר עליו לפגוש את ילדיו, נמנע ממנו השימוש בטלית ובתפילין הפרטיים שלו (אלא של הכלא), ובית הדין אף המליץ שיישן על מזרון בלבד. טענתו הייתה ונותרה שהגיור של האישה אינו תופס והיא קיבלה אישור עליו באמצעות תשלום שוחד בחו"ל, אך בתי הדין הרבניים שבו ודחו טענה זו. בשנת 2018 קבע בית דין פרטי שהנישואין מעולם לא היו בתוקף, אך בית הדין הרבני דחה קביעה זו. הגבר הועמד לדין בשנת 2019 ונדון ל-15 חודשי מאסר בשל הפרת חובה חוקית (לתת את הגט על-פי פסיקת בית הדין). הוא עמד בסירובו והמשיך לטעון שהגיור אינו בתוקף, וזו גם הייתה טענתו העיקרית בבית המשפט למשפחה, כאשר האישה הגישה תביעה לפיצוי בסך 6 מיליון שקל. לב-אוחיון פותחת בשאלה רטורית: "מהו המחיר הכספי של שלילת חירות של אדם והאם בכלל, פיצוי כספי יכול באמת לתקן עוול מתמשך?" היא מזכירה, כי הפסיקה יצרה מספר עילות לפיצוי בגין סרבנות גט: הפרת חובה חקוקה, הפרת חובת תום הלב בתחום דיני החוזים, רשלנות והפרת זכויות יסוד. הבעל הפר "כל נורמה חוקית/משפטית החלה עליו", קובעת לב-אוחיון.